3 הערות לכבוד שנת הלימודים החדשה

פזצט"א במסלול הגבורה. מסע צופים 2014
3 הערות (באיחור) לכבוד פתיחת שנת הלימודים, ובכלל:

1. לפני שבועיים חזרתי מפולין, הפעם עם קבוצה מיוחדת מאוד מתנועת הצופים. מה שהיה מיוחד ביותר עבורי הייתה הנכונות הנדירה לתהליך וללמידה שהייתה בקבוצה. הרצון לספוג, לעבד, להתייחס ולהפיק לקחים מסיפורים ואתרים שיכולים להפוך לרשימת ביקורי חובה של נערים לפני גיוס הדהים אותי. הניצוץ הזה, של נכונות לעבור תהליך המורכב ממחשבות, רגשות והבעת עמדה הזכיר לי כמה עושר מתפרץ במסע תנועתי, שכרוך בבחירה מתמדת להיות בתהליך, ללמוד ולחשוב. צוות מרגש ( Tal Zoberi ו Itay Roshenroz ) וחניכים מעוררי השראה, אשר בחרו לקרוא מעל הר האפר במיידאנק את המילים – "גורלנו יהיה אזהרה לכם" – ולהזכיר לנו את דבריו של אלי ויזל כי "ההיפך של אהבה אינו שנאה, כי אם אדישות. ההיפך של חיים אינו מוות כי אם אדישות לחיים ולמוות. ההיפך של שלום אינו אלא אדישות לכיעור שבמלחמה וליופי שבשלום". לו יהי.

2. אתמול ביקרתי בנצרת במסגרת קורס על הדתות האברהמיות והשיח הבין דתי בישראל. אירח אותנו האב אמיל שופאני, ראש הכנסייה היוונית קתולית הפועל עשרות שנים לחיבור ומפגש בין תושבי הארץ, הערביים והיהודיים. העוצמה שבמפגש עם אדם מאמין, המביט בעיני מחנכים צעירים ומבקש מאיתנו הלכה למעשה להמשיך את מפעל חייו עדיין משפיעה עליי ובמיוחד זכור לי משפטו: "כל אחד מאיתנו צריך להכיר את מעגלי הזהות שלו, אלה לא בשליטתנו ועלינו לקבל אותם. אחרי הקבלה אנחנו צריכים לפעול לתיקון של ההיסטוריה, של מה שנעשה בעבר ואינו בשליטתנו . כולנו יחד צריכים לרפא את ההיסטוריה".

3. ולסיכום, מנצרת לירושלים – אבל הפעם לערב "מורים על הבר" של Wize וקרן טראמפ כדי לפגוש את Michael Gorodin, פצצת אנרגיה חינוכית שריתק אולם שלם של בליינים בהרצאה אדירה על כתות סתרים, קונספירציות והוכחות מתמטיות. המתמטיקה, אמר מיכאל, בנויה קודם כל על אמון בין מורה לתלמיד, לפעמים אפילו עד לכדי הליכה עיוורת אחרי הגיונות סותרים ועובדות בלתי אפשריות. "הדבר החשוב ביותר שאנחנו המורים נוכל לתת לתלמידים", כך הוא אמר "הוא לומר להם – אתם לא מבינה? בסדר גמור. תני בי אמון שיחד תוכלי להתקדם בלמידה, ובעוד שבוע-חודש-שנה מהיום – תחווי את ההצלחה".

לקראת שנת הלימודים אני מאחל לחברי המחנכים ולכולנו שנדע להילחם באדישות ולחלום על החיים והשלום, שנלמד מלקחי ההיסטוריה ונבחר לרפא ולתקן אותה, ושנהיה אנשי אמון ואמונה, בינינו לבין עצמנו ויחד עם כל נערה ונער שנפגוש בדרך.

ותמונה קטנה לסיום – חניכי מסע 2014 משתטחים לפזצט"א במסלול הגבורה בוורשה.
שתהיה לכולנו שנה טובה!

פזצט"א במסלול הגבורה. מסע צופים 2014

פזצט"א במסלול הגבורה. מסע צופים 2014

עוברים דירה וברכה לשנה החדשה

הבלוג נח קצת לרגע, אני עובר דירה וטרם הוסדרו כל ענייני הרשת. כשאחזור יחכו כאן פוסטים על 70 שנה לחיסול גטו בנדין וסיור שערכנו בעיר בקיץ האחרון, ועוד דיון מעניין על שאלת הלאומיות היהודית והזהות הפולנית – ברק יוסלביץ ותדאוש קושצ'ושקו כמקרה מבחן.

אני ממליץ לבקר בבלוג הזה – מפות ורחובות – של בחור צעיר שאינני מכיר בשם מתן שפי שעבר לוורשה עם חברתו.הבחירה הזו של לעבור אבל לא לברלין די מרתקת, מלאה התמודדויות עם העבר היהודי והאישי של משפחתו – והוא גם כותב לא רע בכלל. הבלוג בכתובת http://mymotherstongue.wordpress.com/.

 

ברכות לשנה החדשה – ממרחק עשרה ימים ו72 שנים, נס ציונה – מיומנה של חנה סנש:

21/9/1941, נס ציונה

ערב ראש השנה; שנתיים מאז עזבתי את הבית. שנתיים רחוקה מן הבית, מאמא; שלוש שנים כבר מאחי, ושנתיים בארץ. לו יכולתי, הייתי כותבת אולי כמה מילים לאמא. יש לי לומר לה כל כך הרבה. קשה לי למור מה הייתי מדברת עם אמא, לו נפגשנו. הייתי מספרת לה על השנתיים, על החלומות, על התוכניות, ההתלבטויות? יכולתי להגיד לה את אשר הרגשתי אתמול, לחץ חזק וקשה, יכולתי לבכות. כי הרגשתי: שתי דרכים עומדות לפניי – לחפש את אושרי הפרטי ולהעלים עין מהשגיאות אשר מסביבי, או להשקיע כוחות במלחמה הורסת וקשה בעד דברים שהם טובים ונכונים בעיניי. נדמה לי שהברירה אינה בידי. טמונות בי תכונות הקובעות את דרכי, אם גם אכיר את כל הקושי והסבל הכרוכים בה. אבל היש בי כוח וכישרון להגשים את כל אשר ארצה? והאם נכון יהיה רצוני?
 – אל, אם נתת אש בליבי, תן שאוכל לשרוף את הראוי להישרף בביתי, בבית ישראל. ואם נתת לי עין לראות, אם נתת לי אוזן לשמוע, תן לי גם כוח להצליף, ללטף, להרים. ותן שמילים אלו לא תהיינה מליצות בלבד, אלא תעודה לחיי. למי הדברים מכוונים? לטוב שבעולם ואשר זיק ממנו בי הוא.

כל זה על עצמי. ועל העולם ההולך ונהרס סביבי, מה אגיד? על רבבות האנשים ההולכים ומתים יום-יום אקונן בערב ראש השנה? על הסבל, אי הצדק והכאב אדבר? למי? הוא היודע. ולי אין מה להגיד הערב.

המאמינה אני באלוהים? איני יודעת. אלוהים שלי מורכב מאוד. הוא יותר סמל וביטוי לכוחות מוסריים הקיימים בעיניי. אני מאמינה, שלמרות הכל, שהעולם נברא לטוב, ואין רע בעולם שלא יבצבץ בו שמץ של אור, של טוב – מלים, כל אלה מילים. החיים ידברו, החיים יעידו. אני יודעת שדבריי הם דברי אדם שהכיר מעט מאוד מהסבל והרע אשר בעולם. הדרך עודנה לפני.

אני לגמרי לבדי, עצמאית, אחראית בעד עצמי. זה הטוב כעת בחיי.

 

שנה טובה! למגשימים, לחולמים, לעצמאיים.

אלי