היהודים הבלתי נראים של פולין

דמויות יהודיות, מתוך תערוכה במוזיאון יהודי גליציה, קרקוב

בפוסט זה סיכמתי את הרצאתו של ד"ר מיכאל בילביץ' – חוקר באוניברסיטת וורשה וראש המכון לחקר דעות קדומות. לנושא האנטישמיות הפולנית התייחסתי כבר בפוסט קודם, ובהרצאה שנערכה ב 9/4 במרכז הנוער העובד והלומד סקר מיכאל את היקף האנטישמיות ונפוצותן של הדעות הקדומות בנוגע ליהודים היום בפולין. היה מרתק ביותר ואני מקווה שהספקתי לרשום הכל. להמשיך לקרוא

הלאומיות הפולנית במרוצת ההיסטוריה

פוסט זה הינו חלק מסדרת פוסטים בעקבות קורס למדריכי פולין שנערך ביוזמת המכון הפולני – Polish Institue Tel Aviv. את ההרצאות סיכמו חברים לקורס במסגרת המפגשים, ואתם מוזמנים לקרוא את כל הפוסטים בסדרה בקישור כאן. ופרטים נוספים אפשר למצוא כאן

-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-

שתי שושלות היו בפולין והן מבטאות הלך רוח פולני שונה לגבי שאלת הלאומיות והזהות של פולין. פיאסט מסמלים לאומיות גבוהה מאוד, ולעומתם הייגלונים מסמלים פולין רב-תרבותית ופתוחה. שתי דוגמאות בולטות לגיבורים לאומיים פולניים הם תדאוש קושצ'יושקו (Tadeusz Kościuszko1746-1817) ו-ברק יוסלביץ (Berek Joselewicz 1764-1809).

תדאוש קושצ'יושקו

תדאוש קושצ'יושקו

תדאוש קושצ'וצ'קו היה אריסטוקרט פולני ממעמד הביניים של האצולה (בערך 10% מהעם הפולנים היו שייכים לרבדים שונים של  מעמד האצולה). קושצ'ושקו למד בבית הספר הראשון למקצועות הצבא בפולין. לאחר לימודיו עבר לצרפת ושם ספג את רעיונות החופש, השוויון והאחווה מבנג'מין פרנקלין שפעל במקביל בפריז ופילדלפיה במשך כעשרים שנים. ב1783 נסע לארה"ב וכחלק מתפיסתו הקוסמופוליטית של שחרור, נלחם שם במלחמת השחרור האמריקאית והגיע לדרגת גנרל בצבא המורדים.

ב 1789 חזר לפולין. הוא גנרל בצבא ה commnwealth, מפסיד לרוסים ב 1792 ועוזב שנית.  שנתיים אחרי עזיבתו,  ב 1794, הוא חוזר כדי להוביל את המרד הפולני ברוסים. הוא כותב מניפסט שמצהיר על כוונות המרד וביניהן שוויון וחופש לכולם, כולל לאיכרים. הוא מוביל התקוממות שבה הנשק העיקרי של הפולנים הוא חרמשים, נכלא ע"י הצאר, משוחרר ושוב נוסע לארה"ב. המרד השלישי יוביל לחלוקת פולין ב1795 בין רוסיה, גרמניה ואוסטרו הונגריה, ולאובדן העצמאות הפולנית עד לאחר מלחמת העולם הראשונה.

לאירופה הוא חוזר בתקופת נפוליאון. קושצ'וצ'קו לא מאמין להבטחות נפוליאון על שחרור לפולנים ובהמשך הוא עובר לשוויץ ושם הוא מת. הוא היה האדם הראשון שנקבר בוואוול למרות שלא היה מלך. קושצ'וצ'קו שייך להלך הרוח היגלוני. איש העולם הגדול, בעל תפיסה רחבה והשכלה ממקורות שונים, לוחם צדק ברחבי הגלובוס ובעל דעות מודרניות ומתקדמות.

ברק יוסלביץ'

ברק יוסלביץ'

ברק יוסלביץ' היה במקור מקובנה. הוא עבד בתור מנהל חשבונות, נסע הרבה בעולם וגם הוא נחשף לרעיונות המהפכה הצרפתית. כשקושצ'וצ'קו מתחיל ב 1794 את ההתקוממות, יוסלביץ' מבקש ממנו רשות להקים יחידה יהודית לוחמת. קושצ'ושקו שהתחנך על ברכי רעיון הזכויות השוות לאדם, והלאומיות מבוססת האזרחות העניק ליוסלביץ' את הרשות להקים יחידה יהודית בצבאו, ובאוקטובר 1794 כתבו קושצ'וצ'קו ויוסלביץ' קול קורא משותף, ביידיש ופולנית, שנועד ליהודים. היהודים נקראו לסייע במרד הפולני, הובטחו להם שוויון וחופש והם הוכרו כקבוצה הנמצאת תחת דיכוי.

פרט לסיוע עקיף שניתן מהקהילה היהודית, התגייסו ליחידה של יוסלביץ' כ 5000 יהודים שלקחו חלק פעיל במרד. זו היתה יחידה "יהודית למהדרין", לחייליה הוגש מזון כשר, והם שוחררו מלחימה בשבת פרט למקרה אחד (באישור רב היחידה כמובן) בו לא היתה ברירה, אז תקפו הרוסים את ורשה. ב 1795 הוביל סוּבוֹרוֹב, גנרל בצבא הצאר, מתקפה על וורשה שכללה רצח אכזרי בתושבי רובע פראגה. המתקפה שהתקיימה בשבת, וחיילי היחידה היהודית ששהו נרצחו כמעט כולם. רק כ 20 לוחמים שרדו מהיחידה וביניהם יוסלביץ' עצמו. הייתה זו מכה ניצחת בדרך לכישלון המרד בשנת 1975.

לאחר כישלון יחידתו גלה ברק יוסלביץ' לאיטליה, והמשיך ללחום בקרבות רבים תחת חסות נפוליאון. על לחימתו בקרב אוסטרליץ קיבל את אות הגבורה הגבוה ביותר בצבא פולין "וירטוטי מיליטארי". חזר לפולין ונהרג בקרב שהתקיים בקוצק, 1799. יוסק ברקוביץ בנו של ברק יוסלביץ ימשיך את דרכו ב1831, בהנהגת "מרד נובמבר 1831" נגד הרוסים עצמם. גם בנו של יוסלביץ' רצה להקים יחידה יהודית, אבל פרנצ'יסק מוראבסקי, מנהיג המרד, לא הסכים לכך. בתקופה זו הלאומיות הפולנית היתה יותר אתנית והם לא היו פתוחים לרעיונות כאלה כמו קושצ'וצ'קו. ב 1938 יכתוב את סיפורם עמנאול רינגלבלום במסגרת ספר על היהודים במרד הפולני.

מרד 1831 נכשל והשכלות הכישלון באו לידי ביטוי בעיקר בפגיעה בסמלי תרבות פולניים וגירושים לסיביר. משכילים פולנים היגרו בעקבות כישלון המרד מפולין, בעיקר לצרפת, הגירה שהפכה לכמעט "מסורת" של הגירת משכילים (כמו למשל אדם מיצ'קביץ').

סיפורם של יוסלביץ וקושצ'ושקו משקף זווית מעניינת על הדימוי היהודי בעיניי הפולנים. קריקטורות ופרסומים שונים שפורסמו במאה ה- 16 טענו כי היהודים לא יודעים ואינם יכולים להילחם, זאת על אף העובדה שקהילות יהודיות שנמצאו בספר נאלצו להיאבק בגורמים שונים, גם אם לא מדובר במלחמה של ממש.

קושצ'וצ'קו וברק יוסלביץ' הפכו לסמלים, למיתוסים של ממש: קושצ'וצ'קו הוא גיבור פולני עד היום, סמל למאבק על חירותה של פולין המחולקת. יוסלביץ' הופך למיתוס בעיקר בקרב יהודים. ברגע שנעלמה הקהילה היהודית בפולין, נעלם גם הגשר המחבר בין הזיכרון של יוסלביץ' לבין העם הפולני. את חשבון ההיסטוריה עם ברק יוסלביץ עורכים בפולין בערים הגדולות, שם כמעט בכל עיר גדולה יש הנצחה לשם ברק יוסלביץ'.

אדם מיצקייביץ' והפואמה "פאן תדאוש"

אדם מיצקייביץ' והפואמה "פאן תדאוש"

שאלת הלאומיות הפולנית הטרידה גם את אנשי הרוח בפולין, הבולט מביניהם היה המשורר והסופר אדם מיצקייביץ', (Adam Bernard Mickiewicz, 1798-1855). מיצקייביץ התגורר בפריז, ונחשב למשורר הלאומי הפולני בעיקר לזכות יצירתו "פאן תדיאוש" (Pan Tadeusz), בה סיפר על מאבקה של פולין בליטא בין השנים 1810-1812. ביצירה מופיעה דמות בשם יענקל'ה, בעל פונדק יהודי, המארח בפונדקו דמויות המתלבטות האם להצטרף לצבא נפוליאון. יענקל'ה היהודי מעודד אותם להתגייס ונותן דוגמה למהי פטריוטיות טובה – מיצקייביץ יסביר אח"כ כי יענקל'ה הוא כמו בן דמותו של ברק יוסלביץ' עבורו.

שדה הקרב הרוחני הופך מורכב עוד יותר בתקופת אביב העמים. בשנת 1848 יפורסם המניפסט הקומוניסטי, בפולין הכבושה עימותי הכוחות בין הפולנים לכובשיהם עולים דרגה. בפרספקטיבה היהודית ניתן לאפיין את יהודי פרוסיה ככאלו שהיו מחוברים לעם הגרמני, לעומת יהודי אוסטריה ורוסיה, שראו עצמם כפולנים. ב- 1855 פרצה מלחמה בין רוסיה לטורקיה בחצי האי קרים. מיצקייביץ' תומך ציבורית בהשתתפות של יחידה יהודית-פולנית במלחמה. היחידה מתגייסת ל20 שנים (!) לצבאו של הצאר ומשתתפת במלחמה עם הרוסים נגד הטורקים.

ב- 1861 מתקיימת הפגנה גדולה נגד הרוסים. נזיר מכנסייה מקומית נהרג בהפגנה, ונער יהודי צעיר בשם מיכאל לנדי (Landy) מרים את הצלב שנפל לו והמשיך לשאת אותו עליו לאורך כל ההפגנה. לנדי נהרג באותה הפגנה מאוחר יותר וסיפורו הפך לסמל של הסולידריות בין היהודים והנוצרים במאבק על פולין חופשייה. ב- 1863 נערך מרד חמוש שלישי של הפולנים. הסיבה למרד – ניסיון לחסל את התרבות הפולנית. במרד הזה הוקמה שוב יחידה יהודית מכיוון שרעיונות המרד היו דומים לרוח של קושצ'וצ'קו. זהו כנראה המאבק הגדול המשותף האחרון של יהודים ופולנים.

בחלק המסופח לרוסיה אוסרים הרוסים על לימוד פולנית בבתי הספר. את ההתנגדות לרוסים מובילים אנשי הכנסייה. בחלק הפרוסי ביסמרק קובע כי הגרמנית תהיה השפה היחידה בבתי הספר, ניתן לדבר פולנית אך לא בעידוד השלטונות. הכנסייה הפרוטסטנטית הגרמנית מנהלת מאבקים עם הכנסייה הקתולית בפולין.

בחלק המסופח לאוסטריה היחס לפולנים נעים יותר ומעודד רב-תרבותיות. הפולנים והאוסטרים שניהם קתולים, וקרקוב חוזרת להיות מרכזה הרוחני של האומה הפולנית. הזהות הפולנית נשמרת בעיקר בזכות התרבות. התקופה הרומנטית בספרות עוזרת לעם הפולני לשמור על זהותו. אדם מיצקייביץ' יקרא לעם הפולני "העם הנבחר", ו"ישו של העמים" בהשוואתו את צליבת ישו לחלוקת פולין. האתוס הזה ישמש את הפולנים גם במלחמת העולם השנייה, בה ישוו את חלוקת פולין לאותה תקופה היסטורית.

בשנות ה 60 של המאה ה 19 מתחילה תקופה חדשה, בה מתעוררות תפיסות על אזרחות שקשורה למוצא אתני. הרעיון של אחווה יהודית-פולנית יתקשה לשוב ולהתרומם. פולין עומדת בפני שתי שאלות מרכזיות :

  1. שאלת הלאומיות והאזרחות
  2. התמודדות עם הצמיחה הכלכלית ועליית מעמד בעלי המפעלים והתעשיינים הנוצרים והיהודים.

בעקבות קהילת יהודי בנדין

הרחוב שהיה בבעלות צוקרמן, בנדין

פוסט זה הינו חלק מסדרת פוסטים בעקבות קורס למדריכי פולין שנערך ביוזמת המכון הפולני – Polish Institue Tel Aviv. את ההרצאות סיכמו חברים לקורס במסגרת המפגשים, ואתם מוזמנים לקרוא את כל הפוסטים בסדרה בקישור כאן. ופרטים נוספים אפשר למצוא כאן

-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-

בנדין, עיירת ספר בחבל זגלמביה שזכתה לכינוי "ירושלים ד'זגלמביה" (ובפינו – "קרית אתא של פולין" – ועם הקריתים הסליחה) זכתה למקום של חיבה גדולה אצלי. על המקום קראתי לראשונה ב"בגטו ובמרד" , כשמספר יצחק צוקרמן על הקמת האי"ל ושליחותם של מרדכי טננבאום לביאליסטוק ופרומקה פלוטניצקה בבנדין. ביקרתי בבנדין בקיץ 2012, באנדרטת הגטו ובבניין הבונקר של המחתרת ומשם התחלתי צולל בסיפורה של העיר והקהילה העשירה שחיה בה. רקע על העיר אפשר לקרוא בויקיפדיה ובאתר ארגון יוצאי זגלמביה בישראל.

ביקור שני בבנדין ערכתי במשלחת במרץ 2013, שם ציינו 70 שנים למעשה ההתנגדות האמיץ של חברי תנועות הנוער שהתאגדו תחת אירגון "לקרב" בטקס מרגש שערכנו בבונקר. הטקס כלל את סיפור מאורעות הקרב, הקראת קטעים שכתבו משתתפי המשלחת ומפגש מרגש עם עדה שהתגוררה בסמוך לגטו וראתה את הקרב שהתחולל במקום. שם גם נפגשתי לראשונה עם פאבל וקרולינה מייסדי אירגון "שער צוקרמן". סיפורו של הזוג מרשים ומיוחד – קרולינה, תושבת בנדין במקור התעניינה בעבר ובהיסטוריה של העיר. כחלק ממחקריה היא התאהבה בהיסטוריה של הקהילה היהודית בעיר והקימה עם פאוול את האירגון שעוסק בפעילות חינוכית ושימור מבנים וסיפורים של הקהילה היהודית בעיר.

בסיור שערכנו בפולין עם המכון הפולני בקיץ 2013 ביקרנו בבנדין ופגשנו את פאוול וקרולינה לסיור ארוך ומעמיק בעברה של קהילת יהודי בנדין. "הפעם דווקא לא נתחיל בבונקר" אמרה לנו קרולינה בתחילת הסיור. התחלנו את הסיור ברחוב podzamece ליד בניין גבוה – היום מרכז קהילתי המציג הצגות לילדי בנדין, ובעבר – תיכון "יבנה", בית ספר יהודי שהיה בבעלות תעשיין מהעיר.

תיכון יבנה, בנדין

תיכון יבנה, בנדין

המשכנו לרדת מהתיכון על הרחוב, עברנו את בית הקברות של העיר כיום והגענו אל כניסה לתעלה. בתחילת המלחמה הטילו הגרמנים על תושבי העיר – נוצרים ויהודים – עבודות כפייה, ואלו חפרו בונקרים ותעלות מתחת לגבעה של העיר, כדי להגן עליה במידת הצורך. רחוב Podzamece נחשב היה תמיד לרחוב של תושבים עניים, פולנים ויהודים.

תעלות מתחת לגבעת הזאמק בבנדין

תעלות מתחת לגבעת הזאמק בבנדין

בנדין נמצאת מרחק 10 ק"מ מהגבול הגרמני, ובתקופה לפני המלחמה חיו בבנדין 30,000 יהודים שהיוו 50% מתושבי העיר. למעשה, 90% מהמבנים במרכז העיר היו בבעלות יהודית. בזגלמביה כולה חיו כ-100,00 יהודים. בנדין היהודית ההיסטורית מוקמת בתוקפות קז'ימיש הגדול, שהעניק ליהודיה זכויות התיישבות ומסחר ובעצם תרם לשגשוג יהודי פולין בכלל. בשנת 1830 נבנה בעיר בית קברות שלישי (!) בעקבות מגפת הכולרה. בסה"כ היו 4 בתי קברות אבל יש מידע רק על אחד. בבית הקברות פזורות מצבות מוזנחות בין יתושים אימתניים, ובכניסה אליו יש ערמת מצבות מאחד מבתי הקברות האחרים. החומה מסביב לבית קברות כבר לא קיימת, ונותר רק שער אחד ששופץ.

בית הקברות השלישי של קהילת יהודי בנדין

שער הכניסה לבית הקברות השלישי של קהילת יהודי בנדין

בית הקברות השלישי של קהילת יהודי בנדין

בית הקברות השלישי של קהילת יהודי בנדין

בית הקברות השלישי של קהילת יהודי בנדין

בית הקברות השלישי של קהילת יהודי בנדין

מצגת בבית הקברות ועליה ציור של בית הקברות עצמו

מצגת בבית הקברות ועליה ציור של בית הקברות עצמו

ביציאה מבית הקברות המשכנו במורד הרחוב, מתרחקים מהתיכון וממשיכים אל הזאמק – הטירה העתיקה של בנדין. בכתובת Podzamcze 29 עומד בית ששימש כבית יולדות יהודי. שלט ישן מציין בעברית, אנגלית ופולנית שבזמן המלחמה שימש המקום כבית חולים ליהודים.

בית היולדות ברחוב Podzamece 29

בית היולדות ברחוב Podzamece 29

בית היולדות ברחוב podzamece 29

בית היולדות ברחוב podzamece 29

בסופו של הרחוב דרך עולה אל הזאמק – ובפולנית Zamakovu. על המדשאה הונחה אבן זכרון לקהילה, היכן שעמד בית כנסת גדול ומכובד של יהודי הקהילה (את האבן ניתן לראות גם מהכביש הראשי בנסיעה). בית הכנסת נשרף ב8-9 בספטמבר 1939 כמעשה ראווה של הגרמנים. באותו זמן נשרף גם בית הכנסת בססנוביץ'. כמה מאות מיהודי בנדין כונסו אל כיכר הזאמק, והובלו אל בית הכנסת. כמה מהם ננעלו בתוכו והוא הועלה באש, ובנותרים בחוץ החל טבח המוני. ההערכות אומדות את קורבנות אותו לילה בין 200 ל600 הרוגים. באותו לילה הגיעו קצינים גרמנים לבתיהם של 40 פולנים תושבי העיר והכריחו אותם לחתום על הודאת אשמה במעשי הגרמנים. למחרת, לאחר "מציאת האשמים" הוצאו הפולנים להורג.

אבן לציון בית הכנסת הגדול בבנדין

אבן לציון בית הכנסת הגדול בבנדין

הכביש העובר ליד הזאמק נבנה בשנות ה70 על הריסות מרכז העיר הישן של בנדין, והעיר בנדין ניתקה עצמה מהריסות עברה. על גבעת הזאמק ניצבת כנסייה גבוהה, בקיר החיצוני קבוע לוח בעברית ופולנית שמספר את הסיפור של ההגמון מיצ'סלב זבייצקי, שפתח את דלתות הכנסייה ליהודים שברחו מהשריפה והטבח בבית הכנסת ונתן להם להתחבא בכנסייה. זבייצקי הציל 50 מתושבי העיר, וזכה אף לתואר חסיד אומות עולם.

כנסיית הזאמק בבנדין ועליה השלט

כנסיית הזאמק בבנדין ועליה השלט

IMG_20130704_170046.962

מכאן המשכנו לסיור במה שהיה פעם מרכז העיר של בנדין, בו גרו רובה של הקהילה היהודית. רובם של הבניינים בבעלות יהודית ולכן לא שייכים לאף אחד, והם מוזנחים והרוסים. אחרי המלחמה חזרו לבנדין 1200 יהודים, ועזבו אותה באופן סופי בשנת 1968.

לאורך ההליכה במרכז העיר המוזנחת ניתן לראות שרידים של קהילה יהודית – ברחוב Joselevicza 8 נבנה בית כנסת מעץ שנעזב לטובת בית הכנסת הגדול, לאחד הבתים בהמשך הרחוב מרפסות ועליהן צורת מנורה, ובבתים אחרים בולטות סוכות עץ – לקיום מצוות חג הסוכות. פנים הסוכה צבוע בצבע כחול, ובסוכות היו מורידים את הגג ומכסים בענפי סכך.

חצר בית הכנסת ביוסליביצה 8

חצר בית הכנסת ביוסליביצה 8

הרובע היהודי המוזנח בבנדין

הרובע היהודי המוזנח בבנדין

הרובע היהודי המוזנח בבנדין

הרובע היהודי המוזנח בבנדין

בניין ועליו מרפסות בצורת מנורה

בניין ועליו מרפסות בצורת מנורה

סוכה מעץ על בניין מוזנח בבנדין

סוכה מעץ על בניין מוזנח בבנדין

עוד עדות מדהימה לרובע היהודי נמצאת ברחוב Moniuszki 3. גומחה תת קרקעית וסימני מזוזה ישנה שנעקרה מעידים על בית תת קרקעי ששימש כבית תפילה. בבניין ממול עומד ביתה הישן של הנערה כותבת היומן רות'קה לסקר, שהייתה תושבת העיר בזמן המלחמה ונהרגה במחנה אושוויץ באוגוסט 1943. היומן נשמר אצל שכנה פולניה ששמרה עליו וגילתה אותו לעולם בשנת 2005. עוד מידעים בכתבה בYNET ובסרט של הBBC  באתר התאחדות יוצאי זגלמביה בישראל.

ירידה לבית תפילה תת קרקעי

ירידה לבית תפילה תת קרקעי

סימני מזוזה שנעקרה מבית התפילה

סימני מזוזה שנעקרה מבית התפילה

ביתה של רותקה לסקר, בנדין

ביתה של רותקה לסקר, בנדין

עד לבנייתו של גטו בנדין ב1942, רוכזה האוכלוסייה היהודית במרכז העיר היהודי. בכיכר מחוץ לשרידי חומת הגטו היה בית הקברות השני. בית הקברות נהרס לגמרי כבר בסוף המלחמה, וכיום אין לו שריד. בשטח הזה רוכזו יהודים להוצאות להורג פומביות. ברחוב Potckiago נמצא בית תפילה של תנועת ה"מזרחי". המקום יפה מבפנים, והרחוב שופץ לקראת ביקור בעיר בשנים האחרונות. באותה רחבה עומד בית שמעליו היה אולם קולנוע. הבית עצמו שימש כבית בושת (כולל נשים יהודיות). קרולינה מוסיפה בחיוך שמעניין שרוב תעשיית הזנות בפולין היתה בבעלות יהודית. בהמשך הרחוב הקטן כניסה לבית של משפחה יהודית "משפחת היל ווינר", ולו רצפה ותקרה מעוטרות.

בית התפילה של קהילת

בית התפילה של קהילת "מזרחי", בנדין

רצפה מעוטרת - בית היל ווינר

רצפה מעוטרת – בית היל ווינר

תקרה מעוטרת - בית היל ווינר

תקרה מעוטרת – בית היל ווינר

משם עלינו לרחוב שהיה כולו בבעלותו של איש עסקים יהודי בשם צוקרמן. בבניין שבו גר צוקרמן, בביתו הוא בנה בית תפילה פרטי, מעוטר בציורים. קרולינה ופאבל שיקמו אותו בעזרת אומנים מקומיים, והפכו אותו למרכז הארגון שלהם. סך הכל היו פזורים בבנדין 80 בתי תפילה, ורק 2 נותרו. בכל פולין כולה נשארו רק 40 בתי תפילה הידועים לנו מתוך אלפים.

הרחוב שהיה בבעלות צוקרמן, בנדין

הרחוב שהיה בבעלות צוקרמן, בנדין

קירות בית התפילה הפרטי של צוקרמן, בנדין

קירות בית התפילה הפרטי של צוקרמן, בנדין

לסיכום צעדנו אל בונקר המחתרת הלוחמת בבנדין. וזוהי הזדמנות מעולה לערוך סדר בסיפור זה

ב22.7.43 רוכזו יהודי בנדין בכיכר השילוחים לסלקציה בה נבחרו מאות צעירים שנשלחו למחנות עבודה וכל השאר: נשים,ילדים וזקנים שולחו לאושוויץ. מהברוטאליות שנקטו הגרמנים נורו במקום כ 100 יהודים. עדי ראיה מספרים שרבים מהמגורשים שידעו מהו יעד הנסיעה קפצו מהרכבת הנוסעת וגופות יהודים רבים היו מוטלים זמן רב לאורך המסילה בדרך לאושוויץ. החיסול הסופי החל בתאריך 1.8.43 ונמשך כשבועיים, במהלכו שולחו כמעט כל היהודים לאושוויץ.

במהלך השבועיים של חיסול הגטו התארגנו חברי המחתרת בבונקרים ונשקם בידיהם. למחתרת החלוצית היו חמישה בונקרים, שנים לדרור, שניים לגורדוניה, ואחד לשומר הצעיר. בזמן האקציה היו הלוחמים ערוכים רק להתגוננות עצמית. עיקר הנשק היה בבונקר"המכבסה" שבו שהו מנהיגי המחתרת הלוחמת בבנדין. הלוחמים הופתעו מעוצמת האקציה ולא הספיקו להעביר את הנשק לשאר הבונקרים. ביום הרביעי לגירוש, 5 לאוגוסט 1943 התקרבו שני גרמנים לחלון הבונקר, חבר המחתרת ברוך גפטק בחושבו שהבונקר נתגלה, פתח עליהם באש והרג שני גרמנים. הגרמנים הקיפו את הבונקרו המטירו עליו אש תופת. הבונקר החל לעלות באש כשבתוכו עדיין נשמעו יריות. מכבי האש בעיר הוזעקו לכבות את השריפה וכשהוציאו את גופות הלוחמים מעטים מהם עוד פירפרו בין חיים למוות. כוחות הגרמנים שחיסלו את הבונקר התעללו בגופות הלוחמים שנפלו בבונקר.

בין הנופלים בבונקר המפקדה היו: פרומקה פלוטניצקה, ברוך גפטק, פרומקה דולנורוזה, ציפורה בוצ'אן, חדווה ברנרד, טוביה דבורצקי, ופנינה יעקובוביץ. לאחר מלחמת העולם השנייה חזרו חברי תנועת דרור לבונקר "המכבסה" וקבעו במקום לוח זיכרון להנצחת הלוחמים והמחתרת בבנדין

לוח הזיכרון ללוחמי המחתרת חברי

לוח הזיכרון ללוחמי המחתרת חברי "דרור" בבנדין

אחרי הקציר נהיה שכנים

poklosie

אם זה היה תהליך היסטורי ליניארי, היינו יכולים לקבוע את התחלתו בשנת 2000, אז פירסם ההיסטוריון והסוציולוג יאן טומאש גרוס את ספרו השנוי במחלוקת "שכנים" העוסק בסיפור הטבח של יהודי העיירה ידוובנה. הספר שעורר מהומה אדירה בפולין, דן בסיפור הטבח של יהודי העיירה ע"י שכניהם, ומתאר בעדות קרה ובקול ברור את ימי הטבח בעיירה ואת נדר השתיקה של תושבי העיירה עד לפירסום הספר. הסיפור חולל מהומה אדירה בפולין ועודד היסטוריונים פולניים לערוך חשבון נפש עם ההיסטוריה של בני עמם ועם מעשי הזוועות שערכו בשכניהם היהודים. מנגד הימין הלאומי בפולין האשים את טומאש-גרוס בבגידה, וקראו להחרמתו. מחקרו של יאן טומאש גרוס עורר רבים לעיסוק בזהות החבויה של יחסי היהודים – פולנים , וביניהם קובץ המאמרים "החשבון הפולני" שערכה מירי פז בהוצאת הקיבוץ המאוחד, ממנו לקוח הציטוט הבא שהתאים לי מאוד למעבר לחלק הבא: 

"לא מכבר השתתפתי בכנס פסיכואנליטיקאים שבו תוארה האנטישמיות כמחלה של הנפש הפולנית – טראומה לא מעובדת, לא פתורה, ששורשיה נעוצים בשנאה עצמית, בחרדות מחריפות שמקורן בתחושת הזדהמות. הרי אנשים חיים כאן על אדמה ספוגה בדם, מתגוררים בבתיהם של הנרצחים, מחזיקים בנכסיהם של הנעדרים היהודים ולא מדברים על זה. הרי לא ייתכן שכל זה לא ישאיר עקבות של ריקבון בנשמה… הגיעה העת לדבר גם על זה…"

אנה ביקונט, סופרת ועיתונאית, 29 נוב' 2004

הקדמה זו הינה הכרחית לצופה בסרט "אחרי הקציר" (ובפולנית Poklosie) שביים ולדיסלאב פשיקובסקי, ובו סיפור השואב השראה ממחקרו של יאן טומאש גרוס ומציג תמונה מחרידה של השתקת סיפור רצח מתקופת המלחמה, ומלחמה במנסים להוציאו לאור. גיבורי הסרט הם שני אחים, יוזף קאלינה – איכר צעיר האוסף מצבות יהודיות שנעקרו מבית הקברות היהודי בעיירתו – ואחיו, שחזר מארצות הברית לביקור בכפרו אחרי 20 שנה (מעניין למצוא כאן הקבלה לדמותו של טומאש-גרוס, פרופסור המתגורר בארצות הברית). ביחד שני האחים מנסים לברר את סיפור העלילה של "היעלמות" יהודי העיירה.

poklosie

כרזת הסרט "אחרי הקציר" poklosie

האחים נתקלים בחומת שתיקה רועמת מתושבי הכפר – איש אינו מעוניין לחשוף את מאורעות הרצח ההמוני של יהודי העיירה, וסיפור הגילוי של האחים עובר תהפוכות ושיאים רגשיים עד לגילוי הסיפור האמיתי. אנסה להימנע מספויילרים, ורק ארמוז שגילוי האמת כאן גובה מחיר כבד משני האחים – גם כאן סמל נוסף למאבק של משתיקי מאורעות העבר בפולין היום.

בראיון עיתונאי נשאל פשיקובסקי מה הניע אותו לביים את "אחרי הקציר" והוא השיב: "בושה. בושה שאנחנו הפולנים רצחנו את שכנינו היהודים ובושה שלא ידעתי על כך דבר עד להופעת ספרו של גרוס". והוא ממשיך "אם לא נילחם עד חורמה בביטוייה הרכים של האנטישמיות שלנו, היא עלולה בן רגע להפוך לרצחנית". (מתוך כתבה של סבר פלוצקר על הסרט 3/12/2012).

הסרט מרתק וקשה, אני הפסקתי את הצפייה בו פעמיים ועם זאת המשכתי בתחושת מחוייבות מהולה בבחילה קלה. לא הייתי מראה אותו לחניכים בתהליכי הכנה למסע לפולין – אבל מרתק ומצמרר בפרספקטיבה של מחנכים וחוקרי העבר. הסרט נמצא באתרי צפייה ישירה רבים וניתן למצוא אותו בקלות כולל תרגום לעברית.

על הסרט באתר IMDB

 

רגעים מצולמים, פולין קיץ 2013

לרגע עצרתי את הכתיבה והחלטתי לשתף בכמה תמונות שצילמתי בקיץ האחרון בפולין. שבת רגועה שמצדיקה חיטוט בתיקיית התמונות שלי והעלאת כמה נבחרות:

החיפוי החיצוני של מוזיאון יהודי פולין, וורשה

החיפוי החיצוני של מוזיאון יהודי פולין, וורשה

גרפיטי לזכר מרק אדלמן, מוראנוב, וורשה

גרפיטי לזכר מרק אדלמן, מוראנוב, וורשה

השער לשיכון השיתופי במוראנוב

השער לשיכון השיתופי במוראנוב, וורשה

בתי פועלים בשיכון השיתופי במוראנוב

בתי פועלים בשיכון השיתופי במוראנוב, וורשה

ארוחת בוקר פולנית למהדרין בוורשה

ארוחת בוקר פולנית למהדרין בוורשה

דוכן למכירת ספרים בתחנת "וורשה מרכז"

דוכן למכירת ספרים בתחנת "וורשה מרכז"

גרפיטי בלודז' #2

גרפיטי בלודז' #1

ארון בגדים בבית כנסת ישן בבנדין

ארון בגדים בבית כנסת ישן בבנדין

גרפיטי בלודז' #2

קפה טעים במוזיאון יהודי גליציה בקרקוב

קפה "טעים" במוזיאון יהודי גליציה בקרקוב

ביקור במוזיאון הMOCAK בקרקוב

בום פם וקותימאן בפסטיבל היהודי בקרקוב

מוזמנים להגיב ולשתף ברשמים שלכם.

שתהיה שבת של שלום.

סיור בלודז' בעלת ארבעת התרבויות

ציור קיר לקינוח הסיור

פוסט זה הינו חלק מסדרת פוסטים בעקבות קורס למדריכי פולין שנערך ביוזמת המכון הפולני – Polish Institue Tel Aviv. את ההרצאות סיכמו חברים לקורס במסגרת המפגשים, ואתם מוזמנים לקרוא את כל הפוסטים בסדרה בקישור כאן. ופרטים נוספים אפשר למצוא כאן

-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-

הביקור בלודז' (לודז' = סירה, מופיעה גם בסמל העיר. אומרים בכלל וודג', בגלל הצ'ופציק על הŁódź) מתמצה אצלי לחוויות נקודתיות. הרדגסט והמוזיאון שבפנים, אני וחברה דולים פרטים מרשימות מנויילנות. בית הקברות בו הזדמנתי לראות חיילי צה"ל מניחים את ציוני השמות השחורים בשדה הגטו ממש במקרה. פארק השורדים שלטעמי חוטא בקיטש. ומעבר לזה – לא הרבה. העיר שהייתה השלישית בגודלה ערב מלחמת העולם השנייה ואיכלסה כ230,000 יהודים שהיו שליש מתושביה לא מותירה חותם בזיכרון. ועם זאת, הסיור שערכנו הצליח לספר סיפור מעניין ויפה, על מה שהיינו קוראים לו היום "קיום משותף" – מערכת יחסים צמודה, של תושבים יהודיים, גרמנים, פולנים ואוקראינים, לכודים במשחקי גבולות וזהויות לאומיות ומצליחים לפתח מרקם עירוני מעניין.

בלודז' פגשנו את  Joanna Podolska-Płocka, אישה נמרצת ומלאת חיים המנהלת את "המרכז הדיאלוגי במורשתו של מארק אדלמן" [האתר שלהם ודף הפייסבוק מצורפים]. המרכז מתוכנן להיפתח באפריל 2014, לכשתסתיים הבנייה באתר הקבע שלו – בין הרדגסט לפארק השורדים. מטרת "המרכז הדיאלוגי" קיום פגישות, פעילויות, סמינרים וסיורים בלודז' לקישור העבר להווה הלודז'אי. וב2014 תציין לודז' 70 שנים לגירוש יהודי הגטו, והמרכז ייחנך כחלק מהאירועים בעיר.

הסיור שערכנו נפרס על 3 רחובות – Gdanska, Kosciuzksi ו – Piotrkowske. אני ממליץ עליו למי שמגיעים ללודז' במסגרת פרטית או בקבוצה עם מבוגרים שירצו הרבה פרטים מעניינים, כי רואים לא הרבה. אז, נצא לדרך:

תחנה 1 – פינת הרחובות Legionow ו-Gdanska

קווי האופי של לודז' הורכבו מראשיתה בארבע זהויות – פולנים, יהודים, גרמנים ורוסים. הרוסים הגיעו לעיר בתקופת חלוקת פולין, בתחילה סופחה לודז' לפרוסיה בין 1795-1815 ולאחר מכן עברה לצארות הרוסית. השלטון הרוסי מפעיל ברחוב Gdanska 12 בית כלא למתנגדי המשטר, ביניהם לאומן פולני צעיר בשם יוזף פילסודסקי, יחד עם פעילים פוליטיים שמרדו בשלטון הרוסי בניסיון ההפיכה ב 1905. היום משמש בית הכלא כ"מוזיאון העצמאות הפולנית" ומספר את דרכה של פולין לעצמאות.

בית הכלא ברחוב Gdanska 12

בית הכלא ברחוב Gdanska 12

בתקופת שלטונו טען פילסודסקי כי אופייה החקלאי של פולין מעכב אותה במהפכה התעשייתית, ודחף את פולין לפיתוח תעשייתי מהיר. הרשויות בלודז' משתפות פעולה עם מירוץ התעשייה, ובשנת 1880 יזמינו תעשיינים גרמניים ללודז' ללמד את המקומיים איך מייצרים טקסטיל. הגרמנים משתקעים בעיר, ואחריהם תגיע שכבת הסוחרים היהודים העשירים, שיעסקו בהפצת התוצרת המקומית ברחבי פולין והעולם.

לודז' הופכת ל"שיקגו" בגירסת פולין, וסיסמתה בפי תושביה "הרחובות שלנו והבניינים שלכם" – ברחובות יסתובבו פולנים , שיהוו את מעמד הפועלים של העיר ומעט מהאינטילגנציה המקומית. בעלי הבניינים, הארמונות והמפעלים הם הגרמנים והיהודים – מעין בועה פיאודלית בתקופת המהפכה התעשייתי. בעלי ההון יבנו את לודז' ויפתחו אותה, יקימו לעצמם ארמון מפואר (כזכור פוזננסקי ותקרת ארמונו המשובצת מטבעות זהב) ויבנו לפועלי העיר בניינים למגורים וחיים. לודז' נחלקת לצפון יהודי ודרום גרמני.

בשיאה מגיעה אוכלוסיית יהודי לודז' ל35% מהעיר – 230,000. היהודים מחזיקים בניינים רבים בעיר (המקומיים סיפרו אז בחיוך שאם מורידים ממפת העיר את הבניינים שהיו בבעלות יהודית – חצי מהעיר תיעלם), ובעלי המפעלים הגרמניים נתפסים כמפלצות נצלניות. רחוב Gdanska – נקרא בעבר "הרחוב הארוך" – נחשב לרחוב מאוד עשיר, עם ריבוי אוכלוסיה יהודית. בגדנסקה 12 קבעו אדריכלי העיר תבליט של "פועלות הטקסטיל האידיאליות", המשוטטות עירומות ומשחקות בין מכונות המפעל. זוהי עדות לתופעה ייחודית, בה הוזמנו נשים אל העיר כדי לעבוד בטקסטיל, עד כדי כך שהיו תקופות שהיחס גברים נשים היה 1:10.

תבליט פועלות הטקסטיל האידיאליות

תבליט פועלות הטקסטיל האידיאליות

תחנה 2 – Gdanska 16

ברחוב גדנסקה 16 עמד בית כנסת פרטי, שהיה אחד מחמשת הגדולים בעיר. בית הכנסת נודע כ"בית כנסת ציוני", ומרדכי רומקובסקי (ראש היודנראט לעתיד) נהג להתפלל בו. עם כניסת הנאצים ללודז' במלחמת העולם השנייה הם מבצעים פעולת ראווה בתאריך 10-11 בנובמבר 1939 – יום העצמאות הפולני שנקבע אחרי מלחמת העולם הראשונה – ומתחילים ב"הפרד ומשול בעיר".

כוח קטן של חיילים נאצים הורסים את האנדרטה של תדאוש קושצ'וצ'קו בטיילת ברחוב Kosciuzski. יחידות נושפות שורפות את 5 בתי הכנסת הגדולים בעיר. חיפוש האשמים למעשה מפלגת את תושבי העיר – את הפולנים "נמצאים אשמים" בשריפת בתי הכנסת והיהודים מורשעים בהרס האנדרטה של קושצ'יושקו.

שיקומה של לודז' אחרי מלחמת העולם השנייה הוא עניין פוליטי רגיש. יוהנה מספרת כי במשך 50 שנים לא השקיעה פולין כסף בשיפוצה של לודז'. האנדרטה משוחזרת לאחר המלחמה, והעיר מציינת בשנים האחרונות בטקסים את הרס בתי הכנסת והאנדרטה המקורית.

כאן עמד בית הכנסת ב Gdanska 16

כאן עמד בית הכנסת ב Gdanska 16

 תחנה 3 – Gdanska 22

בבניין זה נמצא אחרי המלחמה מטמון יהודי שהוחבא באחת הדירות. בפינת הרחובות Gdanska ו-Prochinka (נקרא לפני כן ז'בצקה), בבית מספר 43 , פעל בית ספר שיצחק קצנלסון לימד בו עד שעבר לורשה ב 1939. אחד מסיפוריו על הרב שהוכרח ע"י הגרמנים לחלל ספר תורה סיפר על מקרה אמיתי שהתרחש ברחוב הזה.

פינת הרחובות Gdanska ו-Prochinka

פינת הרחובות Gdanska ו-Prochinka

תחנה 4 – Gdanska 32, מול  1 Maja – האקדמיה למוזיקה בתחילת הרחוב

האקדמיה למוזיקה בארמונו של פוזננסקי - 1 maja

האקדמיה למוזיקה בארמונו של פוזננסקי – 1 maja

אנו עומדים מול הארמון השני שבנה ישראל פוזננסקי בלודז' – ובסה"כ בנה בה 4 ארמונות (לו ולשלושת ילדיו). הראשי הוא מוזיאון היסטורי כיום. הארמון של הבן הגדול משמש כמוזיאון לאמנות עכשווית בלודז' MS1, הארמון לבת לרגל נישואיה הוא האוניברסיטה לרפואה הארמון של הבן הצעיר הפך לאקדמיה למוסיקה הנמצאת ברחוב "1 במאי". חוץ מהארמונות בנה פוזננסקי בנה בעיר שני בתי חולים שנמצאים עדיין בשימוש. הארמונות עצמם היו מוקפים בחומות כדי לא לחשוף את הפער הכלכלי העצום בעיר.

ארמונו השני של פוזננסקי

IMG_20130703_163854.235 ארמונו השני של פוזננסקי

למרות עושרה של משפחת פוזננסקי, פטירתו של האב בתחילת המאה פגעה במעמד המשפחה, בניו היו פחות מוצלחים וירדו מנכסיהם אחרי מלחמת העולם הראשונה. התקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה, ויותר מאוחר השינויים בתעשיית הטקסטיל הפילו את לודז' לבור כלכלי שהיא טרם התאוששה ממנו. אחרי מלחמת העולם השנייה ישתמשו בארמונות שבנה פוזננסקי לצרכי השעה בעיר – ורובם יאכלסו את גני הילדים.

תחנה 5 – Gdanska פינת Wieckowskiego  – בית התיאטרון היהודי וקצת תחנות על תרבות

בשנת 1894, בבית ברחוב Wieckowskiego 20 נולד האומן היהודי ארתור שיק. שיק גדל בלודז' ואחרי מלחמת העולם הראשונה עבר לפריז. הוא עיצב ספרים, אייר הגדה, היה קריקטוריסט מפורסם מאוד שנודע בדעותיו האנטי פשיסטיות. ב1940 שיק עובר לארה"ב, ודעותיו הציבוריות אף גרמו להיטלר למצוא אותו ולהרוג אותו אחרי כמה קריקטורות ביקורתיות מאוד עליו ועל גבלס. אחרי המלחמה שיק הופך לציוני נלהב מרחוק, כיום יש את ארגון "שיק" בקליפורניה שעוד שמפרסם עבודות שלו, וחלק אפשר למצוא באתר כאן http://www.szyk.org.

מושב חבורת היונגיידיש

מושב חבורת היונגיידיש

ברחוב Gdanska 40  וגם במספר 41, היה מושב היונגיידיש – אירגון של אמנים אוונגדרים ששאפו לקוסמופוליטיות וביקשו לשלב את הזהות היהודית עם זהות מודרנית (גם בלבוש ובעיקר באמנות). קרוב אליו, בכתובת Gdanska 42 עמד בניין של איש עסקים יהודי שהשכיר דירות לפועלים – שעבדו במפעל לעיבוד מתכת ממול שנבנה ע"י פוזננסקי גם הוא. אופי הבנייה מערב-אירופאי, בניגוד לרובה של העיר שהייתה בנויה בתי עץ. בסמוך ברחוב Zielona 13 פעל בית ספר יהודי לבנות. ממולו עומד בניין שעדיין שייך למשפחת פינקוס.

בתי מגורים לפועלים לאורך הרחוב

בתי מגורים לפועלים לאורך הרחוב

וממול מפעל המתכת בבעלות פוזננסקי

וממול מפעל המתכת בבעלות פוזננסקי

לודז' משובצת כולה בניינים בסגנון ארט דקו, מה שמדגיש את הניגודים בעיר, בין עושר לעוני, בין פאר לכיעור. בתקופת הקומוניזם הפכו ארמונות רבים לגני ילדים. כך למשל היה עם המבנה במספר 46. הארמון ב Woiczanska 20 עוצב ע"י ארכיטקט יהודי. הוא מרשים מבחוץ ומבפנים, ועל קירות הבית ציורים מעולם הטבע של סיפורי משלים שונים (צילמתי כאן את משל השועל והעורב).

הארמון ב Woiczanska 20

הארמון ב Woiczanska 20

משל השועל והעורב

משל השועל והעורב

תחנה 6 – הליכה ארוכה לאורך רחוב Kosciuzksi

רחוב Kosciuszki  מקביל לרחוב Gdanska. זה רחוב באורך 4.5 ק"מ- הרחוב הארוך ביותר באירופה. בתחילת הרחוב עמד בית כנסת יהודי גדול, שנהרס גם הוא. אפשר לראות באופק כנסיה לותרנית ומתחתיה אנדרטה של קושצ'וצ'קו. הרחוב משמש כטיילת ומרכז מסחרי ותיירותי. בשנת 1908 נבנה בנק האימפריה הרוסית המפואר – פעל רק 6 שנים עד למלחמת העולם הראשונה, ולאחריה שימש את הבנק הפולני.

בניין הבנק הלאומי הפולני

בניין הבנק הלאומי הפולני

ברחוב Sierpnia 63 יש מסעדה שקוראים לה אנטבקה. לחובבי הפולקלור לתיירים יהודים…

אחרי מלחמת העולם השנייה מחליטה הממשלה להקים בלודז' מרכז לתעשיית הסרטים הפולנית. זו החלטה בעלת מסר פוליטי כי לודז' היא פועלית לעומת ערים אחרות כמו קרקוב שהיא יותר בורגנית. מרכז התעשייה פעל ברחוב Pioterkowska 72 בבניין הנקרא Grand Hotel, גם הוא בהנהלת משקיעים יהודיים.

מרכז תעשיית הסרטים בלודז'

מרכז תעשיית הסרטים בלודז'

עוד ברחוב אפשר למצוא, ליד מספר 67, כוכבים משובצים ברצפה (בדומה לשדרות הכוכבים בהוליווד) ופסל של הפסנתרן והמלחין ארתור רובינשטיין בסמוך לבית מגוריו בעיר (מספר 78). בכתובת Pioterkowska 104 נמצא פסל של המשורר יוליאן טובים. בית מספר 86 היה בית דפוס גרמני בו יצא העיתון הראשון בלודז', שהיה של פטר זיגמן.

בית הדפוס הראשון בעיר

בית הדפוס הראשון בעיר

בבניין צהוב במספר 90 (כנראה) היה בני ברית. כאן יתחיל על הרצפה פסל סביבתי מיוחד המשתרע לאורך ק"מ של שמות אנשים שגרו או גרים בלודז'. זה פרויקט מתקופת מעבר המילניום, שבו מי שרצה קנה לעצמו משבצת עם שמו, או עבור אדם אחר. הפרויקט לא נועד למטרות רווח.

הבניין במספר 137-139 הושלם רק לפני 5 שנים, וניכר שהוא מורכב משני סגנונות בנייה. קרוב לגג יש עיטור יפה של אמנים יושבים בגילדה ו… עוסקים באמנותם.

בית בני ברית

בית בני ברית

בית בני ברית

בית בני ברית

בסופו של רחוב Piotrkowske עומדת כנסייה ששרדה מתקופת המלחמה. לידה עמד הגשר המפורסם של גטו לודז'. לא הגענו לשם , אבל כפיצוי אפרסם כאן תמונה של ציור קיר שזכה בתחרות ציורים מקומית של העירייה בלודז', וזכה להיות מונצח על אחד הקירות ברחוב.

ציור קיר לקינוח הסיור

ציור קיר לקינוח הסיור

השושלת היגלונית ותור הזהב הפולני – 1385-1793

פוסט זה הינו חלק מסדרת פוסטים בעקבות קורס למדריכי פולין שנערך ביוזמת המכון הפולני – Polish Institue Tel Aviv. את ההרצאות סיכמו חברים לקורס במסגרת המפגשים, ואתם מוזמנים לקרוא את כל הפוסטים בסדרה בקישור כאן. ופרטים נוספים אפשר למצוא כאן

-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-

בפוסט הקודם סקרנו את השתלשלות סיפורה של שושלת פיאסט, עד לנישואיה של ידוויגה לנסיך הליטאי – ולדיסלב יגיילו. בנישואים אלו בעצם הוקמה ממלכת פולין ליטא, שהתשרעה על שטע עצום במזרח אירופה, וחלשה על טריטורייה עצומה. עם פיתוחה של השושלת, יקים הנסיך יגיילו בקרקוב בירת פולין את האוניברסיטה הייגלונית ב 1410 – האונ' הרביעית באירופה אחרי בולוניה,פריז ופראג. נסקור כאן את תור הזהב של שושלת המלוכה הייגלונית – ואת השינויים שעברה החל משנת 1572, ותחילתו של השלטון הפולני הנבחר.

בשנת 1410 נערך קרב גדול שביסס את שלטונו של ולדיסלב יגלו בפולין – קרב גרונוולד נגד המדינה הטבטונית (פרוסיה לעתיד), בו פולין תזכה בגישה לים. השטח הפרוסי יהווה נקודת מחלוקת תמידית בין פולין לגרמניה (הטיעון הרשמי של פלישת היטלר לפולין במלחמת העולם השנייה הוא "רצון גרמני לבנות אוטוסטרדה מעל פולין בין גרמניה לפרוסיה").

אנדרטת קרב גרונוולד בקרקוב

יגיילו יפתח את הקשר בין ממלכת ליטא-פולין לאצילים הכפופים לו (Nobles). בעבר תקשר המלך דרך שליחים עם האצילים, אך ב1493 התכנס לראשונה ה"סיים" הפולני – מפגש בין האצילים למלך בו הם היו מגיעים אל עיר הבירה קרקוב – ומשוחחים עם המלך על ענייני העם הפולני. המערכת השלטונית בפולין הייתה ייחודית באותה תקופה באירופה, והאיזון בין שלטון המלך ועצמאות האצילים פיתח והצמיח את הממלכה.

כיצד הופכים לאציל פולני? על מנת לשלוט בממלכה גדולה כל כך, היה צורך בצבא גדול ומיומן. כאשר אדם השתחרר מהצבא הוא היה מקבל זכויות והופך למעשה לאריסטוקרט בדרגה כזו או אחרת. כך קרה שבפולין היה אחוז גבוה יחסית של אריסטוקרטים והם הבינו שבכוחם לדרוש מהמלך זכויות ומעמד. בניגוד למגמות הצנטראליסטיות בשאר אירופה, פולין עוברת תהליך הפוך.

השושלת היגלונית הפכה לאחת ממשפחות המלוכה החזקות באירופה והדרך לכך היתה בעיקר באמצעות קשרי נישואין (להבדיל מכיבושים צבאיים). אירופה תחולק למשפחות באותה תקופה – בפולין ומזרחה שולטת המשפחה היגלונית, בגרמניה שושלת הבסבורג, בצרפת והולנד וכן הלאה.

תור הזהב הפולני בתקופת השושלת היגלונית מגיע לשיאו במאה ה-16, אך במותו של המלך זיגמונט ואזה ב 1572 מתכנס הסיים הפולני לדילמה קשה – ואזה לא הותיר אחריו יורשים, והאצילים, בהובלת האציל זאמויסקי מזאמוש, מחליטים לבחור בהצבעה את המלך הבא – הבחירה פתוחה גם לבני לאומים אחרים (כמה רדיקלי לבחור מלך בהצבעה ולא ע"פ שושלת וקשרי דם!)

 התנאים לבחירת המלך –

  1. על המלך לחתום על כל הפריבילגיות שהוענקו בעבר לאצילים.

  2. על המלך לחתום על הסכם שלום בין כל הדתות בפולין – בתוך המדינות עצמן מתחוללים כל הזמן קרבות בין קתולים לפרוטסטנטים (הרפורמציה). האצילים הפולנים מגבילים את כוחו של המלך לפתוח במלחמות יזומות כאלו, וממצבים את פולין כמדינה הסובלנית ביותר באירופה.

המלך הראשון שנבחר יהיה הנריק ולז' – אחיו של מלך צרפת – מלך לשנה, אך אחרי שנה מת אחיו בצרפת והוא ברח חזרה לשם כדי לשלוט במולדתו. המלך השני הוא זיגמונט ואזה ה-3 – בנם של פולניה משושלת יגלו ואציל שוודי. זיגמונט ואזה מעביר את בירת פולין מקרקוב לוארשה, ומחלק את הכבוד בין הערים אחרת – קרקוב תהיה עיר המלוכה ווארשה עיר הבירה. העברת הבירה לוארשה ממניעים דיפלומטיים, במטרה לקרב בין הפולנים לכוחה העולה של ממלכת שבדיה.

כינוס הסיים הפולני בתקופת שלטון זימונט ואזה ה3

זיגמונט שלט בפולין בשנים 1587-1632. בתקופה זו שבדיה הולכת ומתחזקת ומאיימת על פולין מכיוון אחד, מכיוון דרום מתחזקים הטורקים, שכובשים גם את הבלקן ובמקביל פולין נמצאת במתח מתמיד מול הדוכסות הגדולה של מוסקבה. אל מול כוחות אלו מפתחת פולין את האתוס של "המבצר הקתולי", שיצטרך לעמוד בפני הפרוטסטנטים השבדים, האורתודקסים מרוסיה והאיסלאם הטורקי. ואזה פותח בצעדים אקטיביים לחיזוק מעמדה של פולין, וב1610 מכריז מלחמה נגד רוסיה – בניסיון לתפוס את כיסאו של דוכס רוסיה שמת. הוא מגיע עד מוסקבה, כובש אותה ומחזיק בה שנתיים! הצבא היחיד שעשה זאת – בניגוד לנפוליאון והיטלר. ברוסיה מבקשים מוואזה להמיר את דתו לאורתודוקסיה נוצרית, והוא לא מסכים. עקב התקוממות המקומים חוזר וואזה לפולין.

ב1648 – מרד הקוזקים נגד הפולנים. הקוזקים היו בני שבט פולני-רוסי-אוקראיני, שישבו בדרום-מזרח פולין (האזור שכיום הוא רומניה ודרום אוקראינה) שסבלו מבעיות זהות. הם מחליטים להשתחרר מעול השלטון הפולני, ולעבור לרוסיה. ב1648 הם יוצאים למלחמה כנגד פולין, ופורעים ביהודי פולין והאיזור "על הדרך". מרד זה, שנמשך עד 1649, מכונה בהיסטוריה היהודית פרעות ת"ח ות"ט.

צבא הקוזקים בהנהגת חמלניצקי 1648

ב1655 יתקפו השוודים את ממלכת פולין מהצפון. ההיסטוריונים הפולנים ייקראו למלחמה זו "השיטפון השוודי" , והיא תימשך 3 שנים בתוך גבולות פולין. קרל העשירי מלך שבדיה כבש את קרקוב וורשה, אולם הובס אחרי מצור על צ'נסטוחובה. לניצחון לא היו תוצאות גיאוגרפיות והשבדים נסוגו לאזור שליטתם לפני המלחמה. את הניצחון במלחמה מייחסים הפולנים ל"מדונה השחורה" מצ'נסטוחובה (ציור של מריה הקדושה הנשמר במנזר שם, ומאז נחשב למגן המדינה). לקריאה נוספת – כאן.

פולין מבססת את מעמדה כ"מבצר הקתוליות של אירופה", אך במחיר כבד. לפני המלחמות מונה פולין 10 מ' תושבים, ולאחריה רק 6 מ'. לקראת סוף המאה ה 17 התקבלה בפולין פריבילגיה לפיה לכל המצביעים יש זכות וטו. את המלך הבא יבחר הסיים בהסכמה – זכות וטו של האצילים על כל החלטה, מתממשת, ומתממשת … פולין לא מצליחה להעביר כך אף חוק חדש במדינה.

בשנת 1683 יתאסף הצבא הפולני בפעם האחרונה – להגנה על וינה שנמצאת בתחומי פולין אז כנגד פלישת הטורקים. המלך יאן סובייסקי יוביל את הצבא הפולני לניצחון באמצעות יחידה מיוחדת המורכבת מהכוזרים, ויהדוף את הטורקים חזרה לארצם. גם הקרב הזה נחשב בדברי ימי הפולנים לקרב בו "הצילו את אירופה".

יאן סובייסקי לאחר ניצחונו על הטורקים

ב 1763 נבחר מלכה האחרון של פולין – סטניסלב-אוגוסט פוניאטובסקי. במשך השנים ניסו הפולנים לבצע כל מיני רפורמות, אך הן כשלו והממלכה הפולנית נמצאה בתהליך החלשות ביחס למעצמות אירופה האחרות. ביטוי לכך היה למשל התערבותה של הצארית של רוסיה, קתרינה, בהצבעות של הסיים הפולני.

קתרינה הסכימה שהמלך הפולני הבא יהיה פוניאטובסקי בגלל שהיה ביניהם קשר רומנטי. היא תכננה שהוא יסור למרותה, אבל בפועל הוא לא פעל לפי הציפיות שלה ובמקום להיות נאמן לה, המשיך לנסות לבצע רפורמות שיחזקו את המדינה הפולנית. קתרינה בתגובה תוקפת את פולין והיא למעשה זו שמחלקת ב 1772 את פולין לראשונה בכך שמספחת לעצמה חלקים מפולין ומאפשרת על בסיס הסכם איתה, גם לאוסטרים ולפרוסים לספח לעצמם חלקים אחרים.

מפת חלוקת פולין

פוניאטובסקי מצידו ממשיך בניסיונותיו לבצע רפורמות. הוא מכנס את האצילים ל"סיים" של 4 שנים (1789-1793) וב 3.5.1793 הסיים מעביר חוקה חדשה, מתקדמת ביותר, שהיא החוקה הראשונה באירופה והשניה בעולם (אחרי ארה"ב, 1776). זו חוקה ליברלית מאוד באופן יחסי לתקופה, שמעניקה חופש לאזרחי פולין, כולל לחקלאים וליהודים. בפועל החוקה לא התממשה כי פולין נכבשה כמעט מיד אח"כ ונעלמה כישות מדינית עצמאית ל 120 השנים הקרובות.

הצבעת הסיים על חוקת פולין , ה3 למאי 1791

חלוקת פולין תיצור באירופה תמונה גאו-פוליטית חדשה; רוסיה ענקית והגמונית. פרוסיה, המדינה הטבטונית שכמעט ונעלמה לאחר קרב גרונוולד, הופכת לנסיכות הגדולה והחזקה ביותר במדיניות גרמניה. אוסטריה (בהמשך אוסטרו-הונגריה) נשלטת ע"י המשפחה ההבסבורגית שכבר מאות שנים שולטת גם על מערב גרמניה.

העם הפולני ימצא את עצמו במשבר לאומיות , בו יידרש לתת תשובה לכיבוש ע"י 3 מעצמות מצד אחד ולאובדן עצמאותו הרוחנית מצד שני. את עידן זה יובילו מנהיגים פולניים פטריוטיים, כדוגמת המשורר אדם מיצקייביץ', תדאוש קושצ'ושקו וברק יוסלביץ'.

סיור בגרוכוב

פוסט זה הינו חלק מסדרת פוסטים בעקבות קורס למדריכי פולין שנערך ביוזמת המכון הפולני – Polish Institue Tel Aviv. את ההרצאות סיכמו חברים לקורס במסגרת המפגשים, ואתם מוזמנים לקרוא את כל הפוסטים בסדרה בקישור כאן. ופרטים נוספים אפשר למצוא כאן

-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-

בתאריך 2/7/2013 נפגשנו עם Mania Cieśla ו-Agata Maksimowska , מייסדות אירגון An-Ski לסיור קצר ומעניין בשכונת גרוכוב.

האירגון הוקם לשימור והנצחה של תרבות והיסטוריה יהודית בשכונת גרוכוב. הפרוייקט הראשון של הארגון הוא להנציח את קיבוץ גרוכוב, ולהעמיק את ההיכרות של תושבי גרוכוב עם ההיסטוריה. עם תחילת הפרוייקט חיפשו מקורות היסטוריים שונים על השכונה והגיעו לספר משנות ה70 על גרוכוב. האירגון ערך לאחרונה סיור בשכונה לכ60 תושבים. (וזה דף הפייסבוק שלו גם)

בקצרה על קיבוץ גרוכוב

קיבוץ ההכשרה גרוכוב היה אחד מקיבוצי ההכשרה של "החלוץ" אשר השתייך לתנועת דרור החלוץ הצעיר והוא הכשיר צעירים יהודים לקראת העלייה לארץ ישראל. החווה הוקמה ממזרח לוורשה לפני המלחמה, מעבר לנהר הוויסלה, ומנתה כ-220 חברים וחברות שעסקו בעבודות משק שונות, בעיקר עיבוד תוצרת חקלאית ואף עבדו בבתי חרושת שונים בסביבת וורשה. בין חדרי הקיבוץ הסתובבו מנהיגי תנועת דרור בוורשה, צביה לובטקין ויצחק "אנטק" צוקרמן. עם פרוץ המלחמה נאלצו חברי הקיבוץ לנטוש אותו, אך 60 מאנשיו הורשו להתיישב בו שוב באפריל 1940 על פי מכסת חברים מתנועות הנוער השונות בגטו (דרור, השומר הצעיר ועוד), ועבודתם זו הייתה חלק ממאמץ הגטו להיות "פרודוקטיבי" ובעל ערך. לגרוכוב נודעה חשיבות רבה בקרב חברי התנועות, במאבק הקיומי בגטו ואף מבחינה רוחנית. מספרת צביה לובטקין:

תחום עבודתנו השני – ה ה כ ש ר ה.  ודאי ייפלא הדבר שהתנועה החלוצית, בימי הגרמנים, גדלה והתרחבה בתקופה מסויימת הרבה מאשר לפני המלחמה. הנה הוקמה גרוכוב מחדש. וגרוכוב היתה סמל לתנועה. בשבועות הראשונים להקמתה נתפשטה הידיעה על כך ברחבי פולין והגיעה לפינות הנידחות ביותר: גרוכוב קיימת, משמע שקיימת התנועה, שקיים החלוץ. בהקמתו של הקיבוץ החקלאי בגרוכוב שיתפנו, בתקופה הראשונה, גם את התנועות החלוציות האחרות: השומר הצעיר, הנוער-הציוני ואחרים.

הוקמו קיבוצים ברבות מן הערים. היתה לנו תוכנית שאמרה, כי בכל עיר גדולה חייבים אנו להקים בסיס שלנו, בכדי שתהיה איזו פינה בחיי הגיטו האלה, בחיי הדמורליזציה האלה, שונה, יוצאת דופן מסגנון החיים הכללי, ובכדי שלקראת כל הצפוי ליהודים נהיה ב מ ק ו ם. אז לא שיערנו עדיין שהפינות האלו, הקיבוצים האלה, אשר הוקמו כדי לחנך את הנוער לאהבת האדם, לערכים של עבודה ושלום, יהוו אחר-כך בסיסים של הארגון היהודי הלוחם. אין כמעט עיר בפולין שהתחילה במרד אשר לא היה בה קיבוץ שלנו. ניצוצות המרד התלקחו באותם המקומות שבהם היו קיבוצינו. אנשי הקיבוצים היוו את הגרעין לארגון המרד, והיו גם הראשונים למרידה.

בנובמבר 1940 נלקחו חברי גרוכוב לגטו, אך בעקבות מסע לחצים ביודנרט בראשותה של צביה, הסכימו הגרמנים להחזיר את הנקודה לידי התנועות. זאת, אף על פי שבתקופה זו גטו וורשה כבר הוקם. בשנת 1941 מונה על גרוכוב מנהל מטעם הגרמנים. ב-1942 הגיעה פעילותה של החווה לסיומה כאשר ממונה זה גירש משם את החברים.

רקע על שכונת גרוכוב

שכונת גרוכוב חוברה ב1916 לורשה, אך עדיין מחזיקה בזהות נפרדת מהעיר. גרוכוב נחשבת לשכונה הכי גרועה בורשה, פרובינציאלית וענייה, אך לא חסרת גאווה מקומית. תושבי השכונה במאבק להחזיר לשכונה את השם גרוכוב (שם השכונה כיום פראגה פוודניה).

במאה ה20 גרו בה יהודים, גרמנים והולנדים. באזור היו שטחים חקלאיים, תעשייתים, ומבני מגורים זולים לפועלים. אין כמעט אנשים שזוכרים את הקיבוץ מלפני המלחמה.

הבניין המקורי של הקיבוץ נבנה ב1928 – בית לבן גדול, שנהרס מיד בתחילת המלחמה ב1939 כשהגרמנים פלשו לורשה ועברו ממש דרך השכונה. בעקבות ההרס עברו חברי הקיבוץ והתפצלו למגורים בכמה בתים שהיו סביב המבנה המקורי – אחד מהם הוא בית לבנים אדום שאנחנו מבלבלים עם החווה. הבניין הוא בית מגורים פולני שהושכר לחברי הקיבוץ במלחמה, והוא היה השריד האחרון לאותם בניינים ששימשו למגורי הקיבוץ בזמן המלחמה. הבניין נהרס בשנת 2010 למרבה הצער, ע"י חברת בנייה ישראלית.

תחנה 1 – Ul J. Chlopiciego 6B

בית זה היה שייך לנחמה קרוק – אישה יהודית שהתגוררה בשכונה – ועד היום נושא את השם "בית קרוק". הבית שימש כחלק מתחנת המשטרה של השכונה, ובעל מראה חיצוני אופייני לבנייה בשכונה לפני המלחמה.

בית נחמה קרוק בגרוכוב, תחנת המשטרהבית נחמה קרוק בגרוכוב

ברחוב Szaserow 67 נמצא אזור של וילות ירוקות, שנבנה בשנות ה20 כשכונה לחיילים פולנים. יש הרבה עדויות של תושבי השכונה על יהודים שהתחבאו בהם בזמן המלחמה. בין הבניינים היו שטחים פתוחים עם הרבה גידולים חקלאיים.

שכונת בתים צמודי קרקע בגרוכובבתים צמודי קרקע בגרוכובבתים צמודי קרקע בגרוכוב2 

ממולו נמצא בית הספר הראשון בשכונה שנפתח ביום הראשון ללימודים, בספטמבר  1939. בית הספר נכבש והפך לבסיס וורמאכט. לשמחתם של תושבי השכונה, הגורל גמל לנאצים ואחד הקצינים האכזריים ששירתו בו נהרג במרד גטו וורשה באפריל 1943. בית הספר עדיין פועל כיום במתכונת נוצרית – פרוטסטנטית (מעניין עקב כך שרוב תושבי פולין הינם נוצרים קתולים).

תחנה 2 – Ul Grochowska

בזיכרונות של אנשי הקיבוץ רחוב גרוכובסקה זכור לטובה, והם קראו לו "הדרך לירושלים" ולארץ ישראל. נסענו מספר תחנות ברכבת בקו 24, מתקרבים אל שטח הקיבוץ.

המספרים ברחוב הוחלפו בשנת 1937, כך שקשה מאוד לאתר את הכתובות המדוייקות ואת דיירי הרחוב, אבל ברחוב זה שכנו הרבה מאוד חנויות יהודיות של סחר זעיר, בתי קפה בהנהלת יהודים, מפעל סבון יהודי, חנות בדים מפורסמת ומועדון ספורט בשם "ווקר" שהתפאר בקבוצת הכדורגל הגרועה ביותר בוורשה – שהורכבה בעיקר מפועלים עניים בגרוכוב. את המועדון ייסד יהודי בשם זינגרמן ומשרדי המועדון שכנו ברחוב גרוכובסקה.

תחנה 3 – Osiecka 54

נכנסנו למתחם הקיבוץ עצמו, ברחוב Pustelnicka 5 עמדה חנות ירקות שמכרה מתוצרת הקיבוץ לתושבים. בבניינים ליד גרו הרבה אנשים עניים וצעירים שעברו דירות מאז תקופת הקיבוץ – מקשה מאוד על איסוף עדויות.

IMG_20130702_110754.426IMG_20130702_111209.677

בלב מתחם הקיבוץ עמד "הבית הלבן", אשר חלש על כל גבולות הקיבוץ. למרות הריסתו המוחלטת של הבית ישנן שאריות של קירות עם חורי כדורים ופגיעות של פגזים מהבניין המקורי.

IMG_20130702_111225.218IMG_20130702_111237.989  IMG_20130702_111538.378

בגרוכוב צולמו סרטים רבים בנושא התרבות היהודית באירופה, בעיקר ביידיש. באחד מהם הנקרא "פורים שפיל" נבנתה שטייטעל קטנה בתוך שטח הקיבוץ עצמו. עוד סרטים בנושא ארץ ישראל צולמו בשדות הקיבוץ ובמבניו.

תחנה 4 – Witolinska 43

שריד יחיד אולי לקיבוץ המקורי מאז, הנמצא באותה כתובת כמו בתקופת שלפני המלחמה. במקום עומד בניין מוקף גדר ועצי פרי, שימש בעבר כמרפאה והיום עומד מוצע למכירה. ממזרח השתרעו שדות הקיבוץ, שהמקומיים עוד אוכלים פירות מעציהם. השטח עמד חשוף עד שנות ה70, בהן נבנו בתי הקומות מסביב.

IMG_20130702_111739.257

במקור השטח יועד לשמש כבית קברות יהודי, ונקנה בכספי "החלוץ" מהקהילה היהודית בוורשה. כאן עמדנו וצפינו במצגת תמונות של קיבוץ גרוכוב שהכינו מדריכות הסיור מניה ואגאתה.

מכאן הגענו לחנייה גדולה הממוקמת בסמוך לסופרמרקט מקומי. למעשה במקום זה עמדו רוב שדותיו של הקיבוץ, דבר שניתן לראות בבירור בתמונת החלוצים החורשים בשדה – זו משתלבת בצורה מפתיעה עם 2 בניינים העומדים עדיין במקום.

מקור - בית לוחמי הגטאות

מקור – בית לוחמי הגטאות

משתתפי הסיור משחזרים את התמונה בעזרת הבתים ברקע:

_IGP0376

תחנה 5 – בפארק ברחוב Grochowska

בפארק גינת אבן הכוללת מדרגות קטנות ועמודי פרגולה, הבנויים כולה מאבני מצבות שנלקחו מבית הקברות היהודי בצפון שכונת פראגה. קצינים נאצים בתקופת המלחמה ציוו על הקמת הגן וזה עומד עדיין היום.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

הגן מופיע גם בפרוייקט הצילום המרשים Matsevot for everyday use  של הצלם הפולני לוקאס באקצ'יק – המתעד שימושים שונים במצבות מבתי קברות יהודים ברחבי פולין – אך עליו נספר בפעם אחרת…

סיור בפולין 2013 – מעין הקדמה

סדרת הפוסטים בתיוג "סיור בפולין 2013" יכללו רשימות משותפות לי ולחברים מדריכי מסעות לפולין של תנועות הנוער, שנכתבו במהלך ולסיכום שבוע מרתק שערכנו יחד עם המכון הפולני – Polish Institute Tel Aviv בהובלת תדאוש וולנסקי ואורי מייזלמן בחודשים מאי-יוני-יולי 2013.

המפגשים והסיור בפולין כללו הרצאות על ההיסטוריה של פולין, סיורים ברחבי פולין כיום ומפגש עם אנשים מעניינים ומרתקים, צעירים ובוגרים העוסקים כולם בשאלות שמעלה מלחמת העולם השנייה כיום בפולין.

החומרים כאן מפורסמים לטובת רווחת הכלל ומיועדים לשימוש תוך מתן קרדיט.

בברכה, חברי הקורס