שני אסמים

שני אסמים / חיים הכט

עמוד דום – בני האדם רעים, עמוד נוח – בני האדם טובים.

סרט הטלוויזיה "שני אסמים" פותח בציטוט משירה של ויסלבה שימבורסקה ומציג בפשטות את הדואליות שתלווה את הסרט מתחילתו ועד סופו. כל מעשה אנושי הוא פרי בחירה מודעת. יש מי שיפתח את ידו ומי שיקמוץ אותה, יש מי שיבחר להרוג – ויש מי שיבחר להציל. חיים הכט, במאי הסרט חבר לרועי מנדל ויחד יצרו סרט דוקומנטרי איכותי ומורכב, הנותן במה לבחירות ההצלה והרצח גם יחד, סביב סיפור הטבח בידוובנה מצד אחד וסיפורו האישי של שבח וייס (לשעבר שגריר ישראל בפולין) מצד שני.  להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

היהודים הבלתי נראים של פולין

דמויות יהודיות, מתוך תערוכה במוזיאון יהודי גליציה, קרקוב

בפוסט זה סיכמתי את הרצאתו של ד"ר מיכאל בילביץ' – חוקר באוניברסיטת וורשה וראש המכון לחקר דעות קדומות. לנושא האנטישמיות הפולנית התייחסתי כבר בפוסט קודם, ובהרצאה שנערכה ב 9/4 במרכז הנוער העובד והלומד סקר מיכאל את היקף האנטישמיות ונפוצותן של הדעות הקדומות בנוגע ליהודים היום בפולין. היה מרתק ביותר ואני מקווה שהספקתי לרשום הכל. להמשיך לקרוא

אחרי הקציר נהיה שכנים

poklosie

אם זה היה תהליך היסטורי ליניארי, היינו יכולים לקבוע את התחלתו בשנת 2000, אז פירסם ההיסטוריון והסוציולוג יאן טומאש גרוס את ספרו השנוי במחלוקת "שכנים" העוסק בסיפור הטבח של יהודי העיירה ידוובנה. הספר שעורר מהומה אדירה בפולין, דן בסיפור הטבח של יהודי העיירה ע"י שכניהם, ומתאר בעדות קרה ובקול ברור את ימי הטבח בעיירה ואת נדר השתיקה של תושבי העיירה עד לפירסום הספר. הסיפור חולל מהומה אדירה בפולין ועודד היסטוריונים פולניים לערוך חשבון נפש עם ההיסטוריה של בני עמם ועם מעשי הזוועות שערכו בשכניהם היהודים. מנגד הימין הלאומי בפולין האשים את טומאש-גרוס בבגידה, וקראו להחרמתו. מחקרו של יאן טומאש גרוס עורר רבים לעיסוק בזהות החבויה של יחסי היהודים – פולנים , וביניהם קובץ המאמרים "החשבון הפולני" שערכה מירי פז בהוצאת הקיבוץ המאוחד, ממנו לקוח הציטוט הבא שהתאים לי מאוד למעבר לחלק הבא: 

"לא מכבר השתתפתי בכנס פסיכואנליטיקאים שבו תוארה האנטישמיות כמחלה של הנפש הפולנית – טראומה לא מעובדת, לא פתורה, ששורשיה נעוצים בשנאה עצמית, בחרדות מחריפות שמקורן בתחושת הזדהמות. הרי אנשים חיים כאן על אדמה ספוגה בדם, מתגוררים בבתיהם של הנרצחים, מחזיקים בנכסיהם של הנעדרים היהודים ולא מדברים על זה. הרי לא ייתכן שכל זה לא ישאיר עקבות של ריקבון בנשמה… הגיעה העת לדבר גם על זה…"

אנה ביקונט, סופרת ועיתונאית, 29 נוב' 2004

הקדמה זו הינה הכרחית לצופה בסרט "אחרי הקציר" (ובפולנית Poklosie) שביים ולדיסלאב פשיקובסקי, ובו סיפור השואב השראה ממחקרו של יאן טומאש גרוס ומציג תמונה מחרידה של השתקת סיפור רצח מתקופת המלחמה, ומלחמה במנסים להוציאו לאור. גיבורי הסרט הם שני אחים, יוזף קאלינה – איכר צעיר האוסף מצבות יהודיות שנעקרו מבית הקברות היהודי בעיירתו – ואחיו, שחזר מארצות הברית לביקור בכפרו אחרי 20 שנה (מעניין למצוא כאן הקבלה לדמותו של טומאש-גרוס, פרופסור המתגורר בארצות הברית). ביחד שני האחים מנסים לברר את סיפור העלילה של "היעלמות" יהודי העיירה.

poklosie

כרזת הסרט "אחרי הקציר" poklosie

האחים נתקלים בחומת שתיקה רועמת מתושבי הכפר – איש אינו מעוניין לחשוף את מאורעות הרצח ההמוני של יהודי העיירה, וסיפור הגילוי של האחים עובר תהפוכות ושיאים רגשיים עד לגילוי הסיפור האמיתי. אנסה להימנע מספויילרים, ורק ארמוז שגילוי האמת כאן גובה מחיר כבד משני האחים – גם כאן סמל נוסף למאבק של משתיקי מאורעות העבר בפולין היום.

בראיון עיתונאי נשאל פשיקובסקי מה הניע אותו לביים את "אחרי הקציר" והוא השיב: "בושה. בושה שאנחנו הפולנים רצחנו את שכנינו היהודים ובושה שלא ידעתי על כך דבר עד להופעת ספרו של גרוס". והוא ממשיך "אם לא נילחם עד חורמה בביטוייה הרכים של האנטישמיות שלנו, היא עלולה בן רגע להפוך לרצחנית". (מתוך כתבה של סבר פלוצקר על הסרט 3/12/2012).

הסרט מרתק וקשה, אני הפסקתי את הצפייה בו פעמיים ועם זאת המשכתי בתחושת מחוייבות מהולה בבחילה קלה. לא הייתי מראה אותו לחניכים בתהליכי הכנה למסע לפולין – אבל מרתק ומצמרר בפרספקטיבה של מחנכים וחוקרי העבר. הסרט נמצא באתרי צפייה ישירה רבים וניתן למצוא אותו בקלות כולל תרגום לעברית.

על הסרט באתר IMDB