ספרות הגלות החדשה

המשוטט בין המילים הכתובות בישראל בשנתיים האחרונות ימצא את עצמו שוחה בתוך ספרות הגלות החדשה. גלות, ולא גולה – משום שרבים הכותבים המציעים את הברירה 'הטבעית' העומדת לטעמם בפני בני דורנו, והיא לעזוב את הארץ. חלקם של הכותבים יציעו את המילה הקוסמופוליטית 'הגירה', ומסבירים כי "מהגרים היו תמיד חלק מקידמה וחילופי תרבויות", חלקם מזהירים מדיסטופיה מזרח תיכונית ומספרים על ישראל שאבדה, המדממת אזרחיה אל הים התיכון בסירות טרופות, משל למדינה עצמה (בעניין הזה אני ממליץ על 2023 של יגאל סרנה , שהפך אותי בכאבו) ובימים האחרונים עולה שוב הטיעון המוכר והיקר "יוקר המחייה", הפעם בדמות מילקי ומיץ תפוזים גרמניים וזולים להכאיב. בעמוד עולים לברלין טוענים הטוענים ובצדק כי אפשרויות הקיום החומרי בישראל הולכות ומצטמצמות, ומזכירים את הגזרות חסרות הרחמים של ממשלת ביבי-בנט-לפיד המזנבת יותר ויותר בציבוריה החלשים והפגיעים ביותר.

הפינה האהובה עליי בברלין, צולם בקיץ 2013

הפינה האהובה עליי בברלין, צולם בקיץ 2013

קשה לעמוד בפני הטיעונים – ישראל של 2014 נראית כמתאמצת לגרום לאזרחיה להתייאש ממנה. החל מחקיקה אכזרית נגד זכויות אדם, דרך מדיניות ניאו ליברלית מפריטנית ומפרידה, סכסוך צבאי בלתי פוסק ואובדן אופק מדיני. לדעתי, אין קורא לטקסטים האלה שאינו כואב אותם, מוצא את כאביו בהם, נצבט ומהרהר באפשרויות העומדות לפניו כשהוא חושב לעצמו "האם באמת זו המדינה האידיאלית שיכולה להיות לנו?". מנגד, מציעים החולמים את "הגולה החדשה" – ומזמינים להגר לאירופה, לאמריקה, לאוסטרליה – לכל מקום בו הויזות זורמות כמים ושיעורי הגרמנית ניתנים בשפע. דווקא שם, בגולה החדשה נוכל לחיות בכבוד, מתוך תקווה ואמונה בטוב שעוד יכול להיות לנו. האם כשהגבולות יוסרו התקוות יגאו? האם רוצים הגולים החדשים לקיים חברת מופת בברלין וסידני – או מבקשים להיטמע ולהיות אחד האדם בקוסמופוליטיות המתעתעת?

מכל אלו אני מבקש להצביע על נקודה מעניינת – והיא שרוב רובם של הקוראים מבקשים לחיות את חייהם בשקט, להשתחרר מטרדות הקיום, "אין להם זמן לשבת במאהל ברוטשילד" ולנפנף בכרזות דהויות ודרישות עממיות. מה אם כל הלייקים והתגובות המייאשות היו מיתרגמות למחאה פנים ישראלית? משיח קורבני וחסר כוחות לשיח ריבוני להוט לשינוי? מה אם על כל מכתב מעודד הגירה היה כאן מכתב מעודד עשייה חיובית? ותהיה אשר תהיה, חינוכית, קואופרטיבית, חברתית, שכונתית, יזמית – העיקר שתהיה. רבה ההזדהות ככל שתהיה עם סופרי הגולה החדשים – חברים ובני משפחה קרובים ואהובים – קשה שלא להצביע על הכניעה, על הויתור במאבק מול המציאות היומיומית, על אובדן הביקורת והתקווה לשינוי. ייתכן ועם חזרתם של היהודים לגולה, אנחנו צופים בחזרתה של הרוח הגלותית ליהודים.

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “ספרות הגלות החדשה

  1. אלי, אני רק שנה באיזור חיוג אחר, ולא יודע אם אני מהגר, אחזור, או סתם זר – אבל אני רוצה להצביע על נקודה בדבריך: אתה מדבר על יאוש שיש לאנשים (או חוסר שביעות רצון) מהסיטואציה בישראל – והיא במידה רבה נגזרת של מצב פוליטי וכלכלי – כלומר מחלק מסוים מאוד של הפרויקט הציוני, של החברה היהודית-ישראלית. התשובה שלך היא פעילות חיובית בנגזרות שונות של מעגלי שייכות: קהילתי, חינוכי, תרבותי, יזמי – כלומר פנייה לתחומים ולמעגל קהילתי שלא באופן הפוליטי המדינתי. מה שונים היושבים על הויסלה מהיושבים על הקישון? כאן אי אפשר להיות מעורבים במסגרות אלה? לקרוא ולכתוב עברית? ליצור קהילה לצורך מסוים שעובדת על תדרים אחרים?
    מדוע דווקא אתה, שמתבונן על פרויקט ההתחדשות של החיים והתרבות היהודית והעברית במבט די רחב, ממשיך לכרוך אותה בהיבטים צרים יחסית של הקיום האנושי? האם ישנן עוד דרכים לקיים קהילות בימינו?

    • היי מתן,
      אני בהחלט לא שולל את העניין – לדעתי יש הרבה מאוד פעולות פוליטיות שאפשר לחולל בישראל, בין אם בקנה מידה גדול ומשמעותי (כמו השדה המדיני והפרלמנטרי) ובין אם בקנה מידה קהילתי. מה גם, שממבט על ההיסטוריה, היצירות החברתיות של היהודים באירופה, באסיה הן מרגשות ומעוררות השראה של ממש.
      אבל, לצערי השיח בארץ הופך לשיח קורבני יותר מאשר שיח ריבוני – לפחות ברמת השיח הציבורי, הייאוש מהקהילתיות והעשייה הוא חוצה גבולות מבחינת המשתתפים בדיון. אני לא מאמין שירצו להגיע לויסלה ולהקים מחדש את הבונד, אני אפילו לא בטוח שירצו לנסות ולאזן בין זהות יהודית מתחדשת לזהות אירופית מחוברת לשורשי העבר.
      לא שקשה לי עם הרעיון של קהילה יהודית חיה ותוססת בפולין, בגרמניה, בהולנד או ארצות הברית – אלא שאני מבקר את האווירה הקורבנית, המיואשת והמייאשת שמופיעה בדברי כולם. שייצאו ל"גולה" , אבל שלא יהיו "גלותיים", במובן הרע של הביטוי.

  2. התרשמותי היא, שרוב הדיבור על הגירה לאירופה הוא דיבור של קבוצה מאד מוגדרת באוכלוסיה. מוגדרת מבחינת הגיל, מוגדרת מבחינת המוצא, מוגדרת מבחינת האמונה הדתית, מוגדרת מבחינת המעמד הכלכלי. במלים אחרות, מדובר באשכנזים חילוניים צעירים משכילים ממשפחות המעמד הבינוני ומעלה, שהוריהם כבר אינם יכולים לסדר להם חיים טובים בישראל, עקב הירידה המתמשכת בזכויות היתר מהן נהנתה קבוצה זו בעבר הלא רחוק. על כך בוערת בהם חמתם להשחית, והם אומרים, לא נתתם לנו את מה שלדעתנו מגיע לנו? אנחנו נשתמש בדרכונים האירופיים שירשנו מסבינו וסבתנו כדי לעזוב אתכם, ואז כבר תצטערו מאד על איך שהתנהגתם אלינו. והם ימשיכו לנצח לבדוק אם אנחנו כבר מצטערים באמת, הם לא יניחו לנו. כי אולי זו קבוצה קטנה באוכלוסיה, אבל הנראות שלה בכלי התקשורת גדולה. יש להם דרך איפה לנדנד.

    כאילו שאין לנו מספיק נודניקים על הראש גם בלי זה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s