הלאומיות הפולנית במרוצת ההיסטוריה

פוסט זה הינו חלק מסדרת פוסטים בעקבות קורס למדריכי פולין שנערך ביוזמת המכון הפולני – Polish Institue Tel Aviv. את ההרצאות סיכמו חברים לקורס במסגרת המפגשים, ואתם מוזמנים לקרוא את כל הפוסטים בסדרה בקישור כאן. ופרטים נוספים אפשר למצוא כאן

-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-

שתי שושלות היו בפולין והן מבטאות הלך רוח פולני שונה לגבי שאלת הלאומיות והזהות של פולין. פיאסט מסמלים לאומיות גבוהה מאוד, ולעומתם הייגלונים מסמלים פולין רב-תרבותית ופתוחה. שתי דוגמאות בולטות לגיבורים לאומיים פולניים הם תדאוש קושצ'יושקו (Tadeusz Kościuszko1746-1817) ו-ברק יוסלביץ (Berek Joselewicz 1764-1809).

תדאוש קושצ'יושקו

תדאוש קושצ'יושקו

תדאוש קושצ'וצ'קו היה אריסטוקרט פולני ממעמד הביניים של האצולה (בערך 10% מהעם הפולנים היו שייכים לרבדים שונים של  מעמד האצולה). קושצ'ושקו למד בבית הספר הראשון למקצועות הצבא בפולין. לאחר לימודיו עבר לצרפת ושם ספג את רעיונות החופש, השוויון והאחווה מבנג'מין פרנקלין שפעל במקביל בפריז ופילדלפיה במשך כעשרים שנים. ב1783 נסע לארה"ב וכחלק מתפיסתו הקוסמופוליטית של שחרור, נלחם שם במלחמת השחרור האמריקאית והגיע לדרגת גנרל בצבא המורדים.

ב 1789 חזר לפולין. הוא גנרל בצבא ה commnwealth, מפסיד לרוסים ב 1792 ועוזב שנית.  שנתיים אחרי עזיבתו,  ב 1794, הוא חוזר כדי להוביל את המרד הפולני ברוסים. הוא כותב מניפסט שמצהיר על כוונות המרד וביניהן שוויון וחופש לכולם, כולל לאיכרים. הוא מוביל התקוממות שבה הנשק העיקרי של הפולנים הוא חרמשים, נכלא ע"י הצאר, משוחרר ושוב נוסע לארה"ב. המרד השלישי יוביל לחלוקת פולין ב1795 בין רוסיה, גרמניה ואוסטרו הונגריה, ולאובדן העצמאות הפולנית עד לאחר מלחמת העולם הראשונה.

לאירופה הוא חוזר בתקופת נפוליאון. קושצ'וצ'קו לא מאמין להבטחות נפוליאון על שחרור לפולנים ובהמשך הוא עובר לשוויץ ושם הוא מת. הוא היה האדם הראשון שנקבר בוואוול למרות שלא היה מלך. קושצ'וצ'קו שייך להלך הרוח היגלוני. איש העולם הגדול, בעל תפיסה רחבה והשכלה ממקורות שונים, לוחם צדק ברחבי הגלובוס ובעל דעות מודרניות ומתקדמות.

ברק יוסלביץ'

ברק יוסלביץ'

ברק יוסלביץ' היה במקור מקובנה. הוא עבד בתור מנהל חשבונות, נסע הרבה בעולם וגם הוא נחשף לרעיונות המהפכה הצרפתית. כשקושצ'וצ'קו מתחיל ב 1794 את ההתקוממות, יוסלביץ' מבקש ממנו רשות להקים יחידה יהודית לוחמת. קושצ'ושקו שהתחנך על ברכי רעיון הזכויות השוות לאדם, והלאומיות מבוססת האזרחות העניק ליוסלביץ' את הרשות להקים יחידה יהודית בצבאו, ובאוקטובר 1794 כתבו קושצ'וצ'קו ויוסלביץ' קול קורא משותף, ביידיש ופולנית, שנועד ליהודים. היהודים נקראו לסייע במרד הפולני, הובטחו להם שוויון וחופש והם הוכרו כקבוצה הנמצאת תחת דיכוי.

פרט לסיוע עקיף שניתן מהקהילה היהודית, התגייסו ליחידה של יוסלביץ' כ 5000 יהודים שלקחו חלק פעיל במרד. זו היתה יחידה "יהודית למהדרין", לחייליה הוגש מזון כשר, והם שוחררו מלחימה בשבת פרט למקרה אחד (באישור רב היחידה כמובן) בו לא היתה ברירה, אז תקפו הרוסים את ורשה. ב 1795 הוביל סוּבוֹרוֹב, גנרל בצבא הצאר, מתקפה על וורשה שכללה רצח אכזרי בתושבי רובע פראגה. המתקפה שהתקיימה בשבת, וחיילי היחידה היהודית ששהו נרצחו כמעט כולם. רק כ 20 לוחמים שרדו מהיחידה וביניהם יוסלביץ' עצמו. הייתה זו מכה ניצחת בדרך לכישלון המרד בשנת 1975.

לאחר כישלון יחידתו גלה ברק יוסלביץ' לאיטליה, והמשיך ללחום בקרבות רבים תחת חסות נפוליאון. על לחימתו בקרב אוסטרליץ קיבל את אות הגבורה הגבוה ביותר בצבא פולין "וירטוטי מיליטארי". חזר לפולין ונהרג בקרב שהתקיים בקוצק, 1799. יוסק ברקוביץ בנו של ברק יוסלביץ ימשיך את דרכו ב1831, בהנהגת "מרד נובמבר 1831" נגד הרוסים עצמם. גם בנו של יוסלביץ' רצה להקים יחידה יהודית, אבל פרנצ'יסק מוראבסקי, מנהיג המרד, לא הסכים לכך. בתקופה זו הלאומיות הפולנית היתה יותר אתנית והם לא היו פתוחים לרעיונות כאלה כמו קושצ'וצ'קו. ב 1938 יכתוב את סיפורם עמנאול רינגלבלום במסגרת ספר על היהודים במרד הפולני.

מרד 1831 נכשל והשכלות הכישלון באו לידי ביטוי בעיקר בפגיעה בסמלי תרבות פולניים וגירושים לסיביר. משכילים פולנים היגרו בעקבות כישלון המרד מפולין, בעיקר לצרפת, הגירה שהפכה לכמעט "מסורת" של הגירת משכילים (כמו למשל אדם מיצ'קביץ').

סיפורם של יוסלביץ וקושצ'ושקו משקף זווית מעניינת על הדימוי היהודי בעיניי הפולנים. קריקטורות ופרסומים שונים שפורסמו במאה ה- 16 טענו כי היהודים לא יודעים ואינם יכולים להילחם, זאת על אף העובדה שקהילות יהודיות שנמצאו בספר נאלצו להיאבק בגורמים שונים, גם אם לא מדובר במלחמה של ממש.

קושצ'וצ'קו וברק יוסלביץ' הפכו לסמלים, למיתוסים של ממש: קושצ'וצ'קו הוא גיבור פולני עד היום, סמל למאבק על חירותה של פולין המחולקת. יוסלביץ' הופך למיתוס בעיקר בקרב יהודים. ברגע שנעלמה הקהילה היהודית בפולין, נעלם גם הגשר המחבר בין הזיכרון של יוסלביץ' לבין העם הפולני. את חשבון ההיסטוריה עם ברק יוסלביץ עורכים בפולין בערים הגדולות, שם כמעט בכל עיר גדולה יש הנצחה לשם ברק יוסלביץ'.

אדם מיצקייביץ' והפואמה "פאן תדאוש"

אדם מיצקייביץ' והפואמה "פאן תדאוש"

שאלת הלאומיות הפולנית הטרידה גם את אנשי הרוח בפולין, הבולט מביניהם היה המשורר והסופר אדם מיצקייביץ', (Adam Bernard Mickiewicz, 1798-1855). מיצקייביץ התגורר בפריז, ונחשב למשורר הלאומי הפולני בעיקר לזכות יצירתו "פאן תדיאוש" (Pan Tadeusz), בה סיפר על מאבקה של פולין בליטא בין השנים 1810-1812. ביצירה מופיעה דמות בשם יענקל'ה, בעל פונדק יהודי, המארח בפונדקו דמויות המתלבטות האם להצטרף לצבא נפוליאון. יענקל'ה היהודי מעודד אותם להתגייס ונותן דוגמה למהי פטריוטיות טובה – מיצקייביץ יסביר אח"כ כי יענקל'ה הוא כמו בן דמותו של ברק יוסלביץ' עבורו.

שדה הקרב הרוחני הופך מורכב עוד יותר בתקופת אביב העמים. בשנת 1848 יפורסם המניפסט הקומוניסטי, בפולין הכבושה עימותי הכוחות בין הפולנים לכובשיהם עולים דרגה. בפרספקטיבה היהודית ניתן לאפיין את יהודי פרוסיה ככאלו שהיו מחוברים לעם הגרמני, לעומת יהודי אוסטריה ורוסיה, שראו עצמם כפולנים. ב- 1855 פרצה מלחמה בין רוסיה לטורקיה בחצי האי קרים. מיצקייביץ' תומך ציבורית בהשתתפות של יחידה יהודית-פולנית במלחמה. היחידה מתגייסת ל20 שנים (!) לצבאו של הצאר ומשתתפת במלחמה עם הרוסים נגד הטורקים.

ב- 1861 מתקיימת הפגנה גדולה נגד הרוסים. נזיר מכנסייה מקומית נהרג בהפגנה, ונער יהודי צעיר בשם מיכאל לנדי (Landy) מרים את הצלב שנפל לו והמשיך לשאת אותו עליו לאורך כל ההפגנה. לנדי נהרג באותה הפגנה מאוחר יותר וסיפורו הפך לסמל של הסולידריות בין היהודים והנוצרים במאבק על פולין חופשייה. ב- 1863 נערך מרד חמוש שלישי של הפולנים. הסיבה למרד – ניסיון לחסל את התרבות הפולנית. במרד הזה הוקמה שוב יחידה יהודית מכיוון שרעיונות המרד היו דומים לרוח של קושצ'וצ'קו. זהו כנראה המאבק הגדול המשותף האחרון של יהודים ופולנים.

בחלק המסופח לרוסיה אוסרים הרוסים על לימוד פולנית בבתי הספר. את ההתנגדות לרוסים מובילים אנשי הכנסייה. בחלק הפרוסי ביסמרק קובע כי הגרמנית תהיה השפה היחידה בבתי הספר, ניתן לדבר פולנית אך לא בעידוד השלטונות. הכנסייה הפרוטסטנטית הגרמנית מנהלת מאבקים עם הכנסייה הקתולית בפולין.

בחלק המסופח לאוסטריה היחס לפולנים נעים יותר ומעודד רב-תרבותיות. הפולנים והאוסטרים שניהם קתולים, וקרקוב חוזרת להיות מרכזה הרוחני של האומה הפולנית. הזהות הפולנית נשמרת בעיקר בזכות התרבות. התקופה הרומנטית בספרות עוזרת לעם הפולני לשמור על זהותו. אדם מיצקייביץ' יקרא לעם הפולני "העם הנבחר", ו"ישו של העמים" בהשוואתו את צליבת ישו לחלוקת פולין. האתוס הזה ישמש את הפולנים גם במלחמת העולם השנייה, בה ישוו את חלוקת פולין לאותה תקופה היסטורית.

בשנות ה 60 של המאה ה 19 מתחילה תקופה חדשה, בה מתעוררות תפיסות על אזרחות שקשורה למוצא אתני. הרעיון של אחווה יהודית-פולנית יתקשה לשוב ולהתרומם. פולין עומדת בפני שתי שאלות מרכזיות :

  1. שאלת הלאומיות והאזרחות
  2. התמודדות עם הצמיחה הכלכלית ועליית מעמד בעלי המפעלים והתעשיינים הנוצרים והיהודים.
מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “הלאומיות הפולנית במרוצת ההיסטוריה

  1. נדמה לי שקראתי היכן שהוא טכסט שתוהה מדוע נכשל בית פיאסט במקום שבו הצליח בית רומנוב: להקים אימפריה רב לאומית שתאגד תחתיה את רוב האומות הסלאביות במזרח אירופה.

    אני, לעומת זאת, שאלתי פעם שאלה אחרת: מדוע לא הסתפחה פולין לאימפריה הקתולית של ההבסבורגים, כפי שעשו שכניה הצ'כים והסלובקים. ההיסטוריה שלהם לא הייתה רוויית סבל כמו זו של הפולנים, כמדומני.

    לשתי השאלות לא יהיה מענה, כנראה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s